מבצע "צוק איתן" בתקשורת המשודרת

יפעת מחקרי מדיה בחנה וניתחה את הסיקור של מבצע צוק איתן במדיה המשודרת המובילה (ערוצי הטלוויזיה והרדיו הארציים) במהלך 50 ימי הלחימה. זאת בניסיון למפות את הסוגיות המרכזיות, הביטויים השכיחים, האישים הבולטים ואת מגמות השינוי שחלו בהם לאורך המבצע.

עיקר הממצאים:

השידורים החיים והמשדרים המיוחדים בתקשורת המשודרת לרגל מבצע צוק איתן הביאו את הנושאים הביטחוניים לסיקור שיא ולשווי חשיפה כולל של כמעט רבע מיליארד ₪, שווה ערך לסיקור ביטחוני שוטף של כמעט שנה שלמה.
מגמות הסיקור מצביעות על תזזיתיות תקשורתית ושינויי כיוון תכופים בניסיון להישאר עדכניים. כיפת ברזל היתה הנושא המרכזי שזכה לבולטות בימיו הראשונים של המבצע, בזמן המבצע הקרקעי בעזה שלט איום המנהרות בשיח, ויישובי עוטף עזה לא זכו לבולטות מידתית בתקשורת עד לפגיעות הטראגיות בימיה האחרונים של הלחימה.
חמאס עולה כאיום מרכזי בתקשורת הישראלית רק בעת סבבי לחימה משמעותיים כמו המבצע הנוכחי. איומים נוספים שעלו בתקשורת במהלך המבצע: סוריה, חיזבאללה והאיום החדש דעאש. בניגוד לעבר, איראן לא בלטה בשיח זה וסיקורה כאיום על ישראל מצוי בירידה חדה.
מבין אישי הציבור שבלטו בשיח הביטחוני בימי המבצע, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא כצפוי המוזכר ביותר בהקשר זה. אחריו, אולי במפתיע, שר הכלכלה נפתלי בנט שממצב עצמו תקשורתית כמנהיג ממלכתי מוביל. שר החוץ ושר האוצר נמצאים במקומות השלישי והרביעי ואחריהם במקום החמישי בלבד ובהיפרש ניכר, שר הביטחון משה יעלון.

צוק איתן: היקף החשיפה

עם תחילת מבצע הלחימה צוק איתן ב-8 ליולי החלה התקשורת המשודרת בישראל בשורה של שידורים חיים ודיווחים מיוחדים שהקפיצו את רמת הסיקור הביטחוני באופן כמעט חסר תקדים: לשם ההמחשה, שווי החשיפה הכולל בתקשורת המשודרת בחודשים יולי ואוגוסט של אייטמים בהם הוזכרו עזה או החמאס ישירות הגיע לכרבע מיליארד שקל, שווה ערך לכמעט שנה של סיקור ביטחוני שוטף.

לצד ירידה גדולה בזמן הפרסום המסחרי ותוכניות הבידור, חל גם שינוי בנושאי הסיקור החדשותיים. בקיץ הזה האיומים הביטחוניים והלחימה החליפו את יוקר המחייה ובועת הנדל"ן; אזכורים של משבר הדיור, המחאה החברתית, יוקר והמחיה ומעמד הביניים קטנו בכ-60% בהשוואה לחודשי הקיץ שעבר.

על מה דיברנו: נושאים מרכזיים

יפעת מחקרי מדיה

בימים הראשונים של המבצע ההתפעלות ממערכת כיפת ברזל והצלחותיה לשמור על העורף הישראלי ללא נפגעים שלטה בדיווחי התקשורת. אולם ככול שהמבצע העמיק, ועם כניסת הכוחות הקרקעיים לעזה, התמעט השיח על כיפת ברזל לטובת נושאים אחרים.
איום המנהרות זינק לראש הדיווחים ובמידה רבה שלט בשיח התקשורתי בימי השיא של המבצע. כפי שעלה, כך גם ירד: עם תום המבצע הקרקעי והודעות ראש הממשלה ושר הביטחון על חיסול רוב המנהרות בעזה, ירד גם דרמתית הדיון בסוגיה בתקשורת. תקשורתית לפחות, האיום הוסר.
באמצע חודש אוגוסט התמעטו המשדרים המיוחדים והדיווחים על מבצע הלחימה שעדיין נמשך. בערוצי הטלוויזיה החלו לשדר פרומואים לתוכניות הריאליטי והבידור ובשבת אחת ב-16 לאוגוסט, ירדה רמת הסיקור הביטחוני למינימום המצופה משבת שגרתית רגילה של שידורים חוזרים ותוכניות בישול.
אולם המציאות הקשה בדרום שבה להכתיב את סדר היום בשבוע שלאחר מכן. חידוש הירי המסיבי, בעיקר אל עבר יישובי עוטף עזה, והנפגעים כתוצאה מכך בעורף הישראלי החזירו את השיח הביטחוני והשידורים המיוחדים לגל אחרון של דיווחים. הנושא החם ביותר בימי הלחימה האחרונים היה התראות צבא אדום בדרום ומצבם ומחאתם של תושבי גבול הרצועה.

 

את מה סיקרנו: העורף הישראלי

השוואה של מספר האזכורים של יישובי העורף הישראלי בזמן המבצע לנתונים שפרסם דובר צה"ל[*] על מספר השיגורים בפועל אל עבר העורף הישראלי מעלה תמונה מעניינת:יישובי עוטף עזה בהיפרש ניכר הם הנפגעים העיקריים של הלחימה בעזה בשל זמן ההתראה הקצר ביותר ומספר השיגורים הגבוה ביותר (כמעט כמו כל יתר השיגורים ביחד). למרות זאת, הם סוקרו בחסר והוזכרו יותר מאזורים אחרים רק בשל הפוקוס עליהם בימים האחרונים של הלחימה.
שלא במפתיע, העיר תל אביב זכתה לסיקור היתר המשמעותי ביותר ביחס למידת איומי השיגורים עליה בפועל. בכל אחת מהפעמים שהושמעה אזעקה בתל אביב, הדבר זכה מידית להתיחסות נרחבת ולפעמים נרגשת בתקשורת. לא אחת דיווחו על ירי רקטה בודדה או שתיים אל עבר המרכז כ"מטח כבד" או "ירי מסיבי". יחד עם זאת, חשוב לציין שסיקור היתר של תל אביב וגוש דן עשוי להיות פרופורציונאלי אם לוקחים בחשבון את היקף האוכלוסייה בפועל שנמצאה תחת איום בכל שיגור אל עבר המרכז.
דוקא בעימות הנוכחי העיר הדרומית שדרות לא היוותה את היעד המרכזי ביותר להתקפות ומספר השיגורים לעברה היה גבוה עבור עיר בודדת אך נמוך מהערים הגדולות בדרום. תקשורתית, שדרות הפכה עוד באירועים קודמים לסמל העמידה בחזית מול עזה וגם במבצע צוק איתן היו דיווחי כתבים רבים מהעיר ושיחות עם תושבים הנתפסים כמייצגים את תושבי הדרום. עקב כך שמרה שדרות על מעמדה הציבורי והיא מהווה מושא סיקור מיידי בעת התחממות ביטונית בדרום.

ממה פחדנו: איומים אסטרטגיים

סך הדיון באיומים על ישראל זינק פי שלושה בחודשים יולי אוגוסט בהשוואה למאי ויוני. חטיפת הנערים ביוני ובעקבותיה ההתדרדרות המהירה במצב הביטחוני הביאו לעליה מטאורית בדיווחים על חמאס שכמעט ולא הוזכר בחודש מאי בתקשורת. איומים חדשים (דעאש) וותיקים (חיזבאללה וסוריה) קיבלו בולטות מסוימת לקראת סוף תקופת הלחימה בעזה.
מעניין שאיראן היא כבר לא האיום המרכזי על ישראל, לפחות לא על פי הדיווחים בתקשורת. גם במהלך צוק איתן והתגברות השיח הביטחוני בכלל ועל איומים בפרט, לא חלה עליה באזכורים של איראן בשידורים הבלתי פוסקים.
האם חמאס הוא עכשיו האיום המרכזי על ישראל וישאר כזה לאורך זמן? כלל לא בטוח. בהסתכלות על השנתיים האחרונות ניתן לראות שהפעם הקודמת בה חמאס הופיע בכמות אזכורים גבוהה בתקשורת המשודרת הישראלית היתה במהלך מבצע עמוד ענן. מיד לאחר המבצע ירד השיח התקשרותי בנושא החמאסי חזרה לרמה בינונית ויציבה מאוד עד לאירועים האחרונים. הדבר מרמז כי התקשורת הישראלית נזכרת בחמאס רק כאשר הוא יורה.

על מי דיברנו: אישים במבצע

כתוצאה מהתרחבות הדיונים החדשותיים בתקשורת, זכו הפוליטקאים ואישי הציבור להופיע בסדרי גודל גבוהים מהממוצע, כאשר השיח הביטחוני שלט בממוצע ב-65% מהמופעים של פוליטקאים בתקשורת. ראש הממשלה, שבעקביות מוביל את מדד המופעים במדיה של יפעת, הוזכר ב-71% מהפעמים בהקשר של צוק איתן והמצב הביטחוני.
שר הכלכלה ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט מפתיע במקום השני בדירוג האישים שהוזכרו בתקשורת המשודרת בהקשר הלחימה והחלטתו להנמיך את טון הביקורת סייעה למצבו כממלכתי ואחראי יותר מרוב חבריו באגף הימני בממשלה. בנט מקדים בכך בקצת את שר החוץ אביגור ליברמן שבלט באמירותיו הביקורתיות. שר הבטחון משה יעלון נמצא רק חמישי בדרוג, הרבה אחרי שר האוצר יאיר לפיד, שהוא מהבודדים שזכו לסיקור נרחב גם בנושאים אחרים פרט לנושא הביטחוני במהלך חודשי הקיץ.
כל חברי הקבינט המדיני ביטחוני זכו מטבע הדברים לסיקור נרחב יחסית. בולטת לרעה מבחינתה רק שרת המשפטים והאחראית על המשא ומתן ציפי ליבני שזכתה לכמות אזכורים קטנה ביותר ביחס לשרים אחרים.
מבין הפוליטקאים שאינם שרים בממשלה בולט במיוחד סגן שר הביטחון לשעבר דני דנון שפוטר מתפקידו בצורה תקשורתית מאוד בימיה הראשונים של הלחימה.
הנשיא הנכנס ראובן ריבלין מתברג יפה במקום החמישי בכלל האזכורים בתקשורת, כאשר יותר ממחציתם אינם קשורים דוקא בלחימה ונובעים מבחירתו הטרייה.
ראש האופוזיציה בישראל יצחק הרצוג, וחברים אחרים בה, זכו למעט מאוד סיקור והופעות בתקשורת ביחס לחברי הממשלה, עדות למחיר התקשורתי של תמיכתם בממשלה.
מבין האישים הפוליטים מחוץ לישראל בולט במיוחד ראש הראשות הפלסטינית אבו מאזן שבהקשר הלחימה בעזה לפחות זכה לסיקור שני רק לראש ממשלת ישראל. חאלד משעל הוא הגורם הבינלאומי השני בבולטות בתקשורת הישראלית ואחריו מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי ונשיא ארה"ב ברק אובמה.