ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג לחקר היהדות בקיבוץ עין צורים , על נשים במגילת רות
 
סוג מדיה:  רדיו
מקור:  רשת א
תאריך:  25/05/2009
שעה:  09:39:00
תכנית:  סדר נשים
אורך:  18:33
מרואיינים:  
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635049
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
איריס אניס ; שלום לד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות שבקיבוץ עין צורים.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; בוקר טוב.
איריס אניס ; הפעם אני רוצה לדבר איתך על מגילת רות. אותנו בתוכנית סדר נשים מעניינות כמובן הנשים במגילת רות, אבל קודם כל, שאלה פשוטה - מה הקשר בין מגילת רות לחג השבועות?
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; יש מסורות שונות. אבל בואו נגיד שהדבר הטבעי ביותר שהמגילה מתרחשת בעת הקציר - קציר החיטים. או הפרק המרכזי שבה מתרחש זה קציר החיטים. אנחנו, מי שנוסע עכשיו בשדות ישראל רואה את שדות החיטה. אני חושבת כאשר חזל ביקשו לצרף מגילה לכל חג, אז כמובן מגילת אסתר ברור שהיא שייכת לפורים. מגילת איכה היא של תשעה באב. מגילת רות, אם היה צריך לצרף אותה לאיזה חג -זה לחג הקיצי הזה של קציר החיטים. מעבר לזה כמובן התכנים של המגילה.
איריס אניס ; הטהורים, היפים האלה של קצין חיטים. ההווי של הקוצרים. מפגשים בגורן, כל זה. זה מה שעושה אותה מתאימה לחג השבועות.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; כמובן אפשר לדרוש דרשות שונות, אבל אני חושבת שזה המקור לחיבור.
איריס אניס ; חג השבועות הוא לא רק החג הקציר הביכורים.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; כמובן.
איריס אניס ; הוא גם חג מתן תורה.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; נכון.
איריס אניס ; איך באמת הנשים הדתיות הפמיניסטיות מתחברות לחג מתן תורה. לימוד התורה הוא בראש ובראשונה ענין לגברים.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; טוב. אז אנחנו צריכות לומר שהיום אנחנו כבר אחרי יותר משישים שבעים שנה של תהליך מואץ של כניסת נשים לתוך לימוד התורה עדיין הם לא פוסקות בעולם האורתודוכסי כמו גברים. אבל נשים מלמדות ולומדות, ונכנסות הרבה יותר מאשר יכולנו בכלל לחלום בתחילת המאה הקודמת לתוך היכלה של תורה. נשים כותבות, נשים מפרשות, נשים יוצרות. מבחינה זו זה חג אמיתי כי זה חג שנשים לוקחות בו חלק. לא יושבות מן הצד ולומדות, מעבירות שיעורים.
איריס אניס ; וגם מקיימות את ליל שבועות, לימוד כל הלילה.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; אני חושבת בקהילות רבות מאד גברים ונשים לומדים תורה כל הלילה. אין הבחנה בין גברים ונשים בחיבור לתורה. צריך להגיד היום שכל הרעיון של תיקוני שבועות הפך להיות כמעט טרנד חברתי. בתל אביב, בצפון הארץ, בדרום הארץ, גם במרכז שלנו יומיים לפני החג באים אנשים, גברים נשים, דתיים, חילונים - כל הגוונים, כל המינים, כל הצבעים ללמוד תורה ביחד. אז היום אני חושבת שהתורה היא באמת תורה לכל, כמו שהיא צריכה להיות.
איריס אניס ; נחזור לענין שלנו. קודם כל המגילה עצמה היא נקראת על שם אישה.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; נכון.
איריס אניס ; רות היא הדמות הראשית במגילה, או..?
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; יש לנו במגילה שתי נשים מרשימות מאד, מרתקות בכוחות הנפש שלהן. האחת היא רות, אחת נעמי, חמותה של רות. בפרק א'' הגיבורה הגדולה היא נעמי. בפרק ב'' הגיבורה שלוקחת פיקוד היא רות. הן מחלקות ביניהן, במין פינג פונג כזה, שכל פעם שאחת קצת נחלשת השניה מתגייסת לתוך המציאות לחיים ולעשיה.
למה אני אומרת שנעמי גיבורה לא פחות מרות , כי פרק א'' בו נפתחת המגילה מתאר לנו, פותח את המגילה בתיאור על ''ויהי בימי שפוט השופטים, ויהי רעב בארץ. וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב, הוא ואישתו ושני בניו''. זה מתחיל כמו כל הסיפורים בתנך, יש גבר , יש לו שם. והוא בעצם, הסיפור הוא זה שיורד מארץ ישראל בגלל הרעב. אישתו וילדיו נספחים אליו.
אבל לאחר כמה שנים האיש מת, גם שני בניו מתים, ונשארת נעמי -אשת אלימלך, נשארת בבדידות בשדה מואב. איתה שתי כלותיה. מיד הסיפור מצטמצם לגזרה הנשית.
נעמי מחליטה לחזור לארץ ישראל. כי שמעה בשדה מואב כי פקד השם את עמו לתת להם לחם.
אז היא מתחילה לצאת, נודדת בחזרה. חוזרת אל ישראל. והמפתיע שהכלות שלה שניתק הקשר ביניהם, הרי החתנים מתו, שהכלות שלה הולכות איתה. זה מאד מאד מפתיע, כי מואבים לא היו רצויים בלשון עדינה בחברה הישראלית העתיקה. הן הולכות איתה. ומלוות אותה. היא אומרת להן- לכנה, שובנה, אישה לבית אמה. יעש השם עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים. אלוהים יתן לכם מנוחה. תמצאנה לכן איש חדש לגור איתו, לחיות איתו. הן בוכות ושתיהן כאחד אומרות - ''כי איתך נשוב לעמך'' זה מדהים. האומץ שלהם לצאת למקום שלא אוהב מואבים, רק מתוך האמפתיה לא להשאיר את האישה הגלמודה הזו האלמנה והשכולה לבד. רק אחרי ויכוח גדול, נסיונות רבים, עורפה תסתובב חזרה. רות תמשיך לדבוק בנעמי. אז אנחנו מתמקדים בדמות של רות. נעמי בתוך כל הסבל שעברה. בעצם היינו מצפים שתגיד - יופי, בואי איתי רות, בואי נלך ביחד. היא לא תחזור לבד לבית לחם. תהיה איתה נפש חיה. אבל נעמי מוצאת את כוחות הנפש לנסות לשחרר את רות. בשביל לשחרר מישהו צריך הרבה כוח. היא שוב אומרת לה, אל תבואי איתי, תלכי אחרי (-). רות עונה לה - אני אגיד את זה בשם הכתוב ; ''אל תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחוריך כי לאשר תלכי - אלך, ובאשר תליני אלין. עמך - עמי. אלוהיך -אלוהי. כאשר תמותי אמות, ושם אקבר. כה יעשה השם לי וכה יוסיף כי המוות הפריד ביני ובינך''.
אז התנך אומר, ''ותראה כי מתאמצת היא ללכת איתה, ותחדל לדבר אליה''. לי תמיד יש הרגשה שנעמי אומרת ''טוב, אני אולי אשתוק אז היא תפסיק. היא תעזוב אותי''. אז הן הולכות בדממה עד בית לחם יהודה. וגם הכוחות של רות להידבק אל חמותה בלי שום מחוייבות משפחתית, כבר הקשר ניתק. מצד שני הנסיונות כמעט כל פרק א'' זה מה הוא עוסק -ה נסיונות של נעמי לשחרר אותה כי היא מבינה שסיכויי החיים שלה בבנית משפחה חדשה הן אפסיים, זה מרשים מבחינת כוחות הנפש ששתי הנשים האלה מגייסות.
אז בפרק א'' יש לנו כאן סיפור של גבורה נפשית יוצאת דרך.
איריס אניס ; נשית.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; כן.
איריס אניס ; וממש כל הדוגמאות הן נשיות.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; נכון.
איריס אניס ; ממש סצינה נשית. הגיבורות נשיות. אין אף גבר בסביבה.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; נכון מאד. המגילה נפתחת בסיפור המשפחתי - עוד חומה נופלת -עוד חומה נופלת - עוד חומה נופלת, ונשאר גרעין תמציתי רק של נשים, וכל השיח הוא שיח נשי , בשפה נשית ''לכנה, שובנה, אישה, בית אמה'' השפה היא שפה נשית. גם כשהם עונות לה, הן אומרות לה ''כי איתך נשוב''. אנחנו מדברות פה בשיח נשים שעסוקות בלראות את האחרת, זה מה שכל כך מרשים. זה מעבר לסיפור הפמיניסטי. זה מעבר לסיפור הנשי. זה יכולת אנושית לראות את האחר. ודרך אגב, אם את שואלת אותי מה היא מגילת רות על, במשפט אחד - זה היכולת לראות את האחר ולעשות למענו. כי כשהן תגענה לבית לחם וכל הנשים תצאנה מהחלונות, ותאמרנה -הזאת נעמי? ונעמי תאמר ''מלאה הלכתי וריקה משבעה אני אשב, למה תקראנה לי נעמי, תקאנה לי מרה'' משפט כל כך מריר. היא תגיע לבית לחם, יש הרגשה שהיא מתרסקת שם לחלוטין, נשכבת במיטה ולא קמה יותר. זה אני מוסיפה, זה לא כתוב. ואז בבוקר למחרת, כמו שאמרתי אחת עייפה, השניה מגייסת כוחות -תקום רות בבוקר ותאמר - אלקטה בשיבולים אחר אשר אמצא חן בעיניו, ותלך לשדה ותתחילל לקט''
וללכת כמואביה שכולם מצביעים עליה באצבע, ללקט שיבולים בשמש החמה של בית לחם בימי הקיץ זה לא תפקיד קל. אנחנו גם יודעים שכנראה גברברים צעירים לטשו עיניים, אולי גם שלחו ידיים. איך אני יודעת את זה, כי בועז בא לשדה אומר לה שהוא מצווה עליה לא ללכת עם הנערים. הוא מצווה על הנערים לא לנגוע בה, שהיא תלך ללקוט עם הנערות. זאת אומרת, זה לא היה כל כך פשוט להיות מואביה, אולי גם במראה היא קצת שונה מהיהודיות בצורת הלבוש בבית לחם, בשדות. היא עומדת מהבוקר עד הערב. התנך מתאר לנו אישה מאד חרוצה שעובדת מבוקר עד ערב ולא נחה לרגע. חוזרת עם שק מלא חיטים לנעמי. מביאה אליה את אסיף היום. אז אם אנחנו מדברים על הפסוק הזה שנעמי אומרת ''מלאה הלכתי וריקה משיבני השם'' מדברת במרירות כזו, כי שדי מר לי, כי אלוהים המר לי, כבר יפה לראות בפרק ב'' רות מתחילה למלא את נעמי. היא מביאה לה את החיטה שהיא אספה. כלומר היא לא אוספת לעצמה והולכת לבנות את חייה לבד, אלא היא מביאה את השעורים לנעמי.
איריס אניס ; אני רוצה להספיק עוד סוגיה שאני לא רוצה פשוט להתעלם ממנה. הענין הזה של בועז. עם השיטות האלה, התחכום, שיטות נשיות כאלה - להפיל אותו בפח - איך זה נראה לך?
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; אוקיי.א ני לא מקבלת להפיל אותו בפח. זה לא בדיוק הרוח, אבל יש כאן תחכום זה נכון מאד.
כמו שאמרתי, אחרי שרות התגייסה בפרק ב'' לאסוף את החיטה. בועז הכיר אותה. אמר לה - ברוכה את לשם, ולא עזבת. שמעתי שלא עזבת את נעמי. כל מה שעשית. היא חוזרת הביתה. נעמי אומרת לה - האיש שקצרת אצלו, את לא יודעת, אבל אני יודעת שהוא קרוב רחוק שלנו. ''מגואלינו הוא''. זאת אומרת אולי יש סיכוי קלוש כי מבחינת החובה של עיבום הוא לא הקרוב ביותר. אבל אולי יש סיכוי קלוש, האיש העשיר הזה יקח אותך לאישה. אבל לבוא בתביעה משפטית אי אפשר כי אין להם קייס משפטי, הוא קרוב רחוק.
אז צריכים לרמוז לו את הדברים. ולא נאה שרות המואביה, האישה הצעירה הזו תלך לאיש נשוא הפנים הזה, ותגיד לו - תקח אותי לאישה. לא יאמר דבר כזה. ואז נעמי אמרת לה - ''הלא אבקש לך מנוח שזה קוד להגיד - אני מחפשת לך בחור. אני מחפשת לך בן זוג. הלוא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. אז היא אומרת לה - לכי בלילה. בועז זורע בגורן, תתרחצי, בשפה של התנך ''רחצת ושחת, ושמת שמלותיך עליך.'' תתייפי, תתרחצי, תתבשמי ותלכי, תרדי אל הגורן, בעצם מה שהיא עושה -היא לא עושה שום דבר. היא רק שוכבת למרגלותיו, מגלה את מרגלותיו ''וגילית מרגלותיו''.
אני רואה את זה ככה שמתחילה רוח הקרירה לקראת החלק השני של הלילה פתאום בועז מתעורר. כתוב האיש נלפט, כלומר, ככה נרעד. אז אומר - מי את? היא בעצם. מה שמתנהל ביניהם זה שיח מאד מאד מעודן עם רמזים, אבל לא קורה שם שום דבר בלילה - שלא נחשוב.
יש שמה איזה רמיזה למה שאי אפשר להגיד באור יום. היא צריכה את חסות הלילה כדי להעיז ולפרוץ את החומות המקובלות באותה תקופה. כשהוא שואל אותה מי את, היא אומרת לו ''אנוכי רות אמתך ופרסת כנפיך על אמתך''. כלומר, בשפה מאד עדינה היא אומרת - קח עלי חסות, קח אותי לאישה. כי גואל אתה. זה שפה משפטית. גואל זה אומר שהוא קרוב רחוק, הוא יכול לקחת אותה לאישה. אז הבן שיוולד יהיה בעצם על שם הבן המת של רות.
איריס אניס ; שנולד הנכד נעמי נושאת אותה בחיקה. השכנות נותנות לו שם. זה לא נראה משונה.
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; כן.
איריס אניס ;אמא של התינוק..
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; כן כן. את זוכרת שדיברנו על זה שהמגילה הזאת היכולת לראות את האחר. אז היכולת של רות ברגע הזה לשים את התינוק בידיה של נעמי, להבין שההתמלאות שלה בפריון אחרי כל השכול שהמשפחה עברה היא גם ההתמלאות של חמותה של נעמי, זו רגישות עצומה. ובאמת, הנשים, אותן נשים, אותה מקהלה יוונית שאמרה בהתחלה ''הזאת נעמי'' במין לעג כזה, תראו איך היא נראית הגבירה, עכשיו היא נראית כל כך עלובה שחוזרת עם הזנב בין הרגליים. אז אותן נשים, כאילו המגילה סוגרת מבחינה ספרותית - ותאמרנה הנשים אל נעמי - כי מבחינתם הילד שנולד הוא ילד לנעמי כי היא זו שהלכה כדי להגיע לשפע בשדה מואב, חזרה מאוכזבת , פגועה ומרירה. הנה עכשיו בזכות המעשים של כלתה היא מתמלאת מחדש בזכות הגדולה של להחזיק נכד. כמו שהם אומרים לה - והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את סבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדותו. אשר היא טובה לך משבעה בנים.'' זה משפט יוצא מגדר הרגיל. הן מבינות שהאהבה הבלתי מוסברת של רות לנעמי כל כך מרשימה, הן מנחמות אותה. הן אומרות לה - זכית בכלה שמסוגלת להיות רגישה אליך יותר משבעה בנים. זה משפט מאד חם ומכיר מאיפה באה המלאות החדשה של נעמי.
איריס אניס ; אנחנו שוב חוזרים ליחסים שבין הכלות..
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ;..נכון.
איריס אניס ; לחמה. לחמות?
ד"ר גילי זיוון ממרכז יעקב הרצוג ; נכון. אני אומרת שיש פה באמת מגילה שכל הזמן , אחת הגיבורות מצליחה לראות את המצוקה של האחרת, ולמלא אותה בטוב מכל מיני סוגים, לפעמים חומרי הטוב, לפעמים נפשי. ואחר כך כמובן זה שהנין יהיה דוד המלך -זה כמובן כבר לא בילד אין לתוך המגילה. אבל הנקודה החשובה היא לא מאיפה האדם, אלא מי הוא, איך הוא מתנהג. זאת האמירה מאד מאד חזקה של המגילה. לא משנה אם הוא גבר או אישה, לא משנה אם הוא יהודי או מואבי - האדם נמדד ביכולת שלו לראות את הזולת, לעשות למענו!!!!!!!!
איריס אניס ; ד"ר גילי זיוון, תודה רבה רבה. זאת היתה שיחה מרתקת ומרגשת.