ליאור ברונשטיין, צער בעלי חיים
 
סוג מדיה:  רדיו
מקור:  רדיו קול רגע
תאריך:  20/01/2011
שעה:  16:46:31
תכנית:  נשנוש
אורך:  06:46
מרואיינים:  
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635050
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
אבי ריבי: רוצים להמשיך ללמד אתכם איך אתם יכולים לאלף את הכלבים שלכם. עם כל המשמעויות שמתווספות לסיפור הזה. זה הזמן להגיד אחר הצהרים מצוינים למאלף הכלבים של אגודת צער בעלי חיים בישראל תל אביב ליאור ברונשטיין.
היי ליאור. מה עניינים?
ליאור ברונשטיין, מאלף הכלבים של אגודת צער בעלי חיים בישראל תל אביב: אהלן. מה נשמע?
אבי ריבי: אני בסדר. ואצלך?
ליאור ברונשטיין: מצוין. מצוין.
אבי ריבי: אנחנו הולכים לדבר היום על נושא לא כייפי במיוחד אבל צריך לדבר עליו.
ליאור ברונשטיין: נכון.
אבי ריבי: חרדת נטישה.
ליאור ברונשטיין: נכון.
אבי ריבי: אתה יודע רק צמד המילים הללו עושה לי כבר לא כיף.
ליאור ברונשטיין: נכון. תשמע שבוע שעבר דיברנו על תוקפנות שזה בעיה מאוד קשה אצל כלבים.
אבי ריבי: נכון.
ליאור ברונשטיין: חרדת נטישה זה אפילו תופעה הרבה יותר נפוצה. כעשרים אחוז מהכלבים
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: סובלים מאיזה שהיא רמה של חרדת נטישה.
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: וזה נושא שמאוד מטריד המון אנשים כי אתה יודע בסופו של דבר הכלב מאוד חרד שאנחנו לא נמצאים.
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: וחשוב לדעת כאילו איזה דברים כדאי לעשות ואיך כדאי לזהות את זה.
אבי ריבי: או-קיי. או-קיי.
ליאור ברונשטיין: אז קודם כל רוב האנשים במפתיע מאוד מוטרדים לא מהחרדה עצמה שהכלב שלי פוחד ורועד מפחד עד שאני חוזר. אלא בעצם מהתוצאה של זה. זאת אומרת הרבה אנשים אומרים לי הוא הכלב משמיד את הבית,
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: ברגע שאני לא נמצא.
אבי ריבי: נכון.
ליאור ברונשטיין: הכלב שורט את הדלתות. הוא, הוא משתין, הוא עושה כל מיני דברים,
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: שכביכול פוגעים בבית. אז הם יותר מוטרדים מהפגיעה בבית ולא מהחרדה של הכלב.
אבי ריבי: טוב, אתה יודע כנראה שהבית חשוב להם לא פחות.
ליאור ברונשטיין: נכון. אבל תשמע אם הייתי יכול לשאול את הכלבים בראש שלהם מה קורה הייתי שואל,
אבי ריבי: אתה, אתה לא באמת יכול
ליאור ברונשטיין: אבל כיוון שהם לא יכולים להגיד,
אבי ריבי: אתה לא באמת יכול, ליאור?
ליאור ברונשטיין: אני מנסה.
אבי ריבי: או-קיי. או-קיי.
ליאור ברונשטיין: אבל ממחקרים שעשו אז מסתבר שבעצם הכלב מרגיש מנותק מהלהקה שלו ברגע שאני הולך והוא רואה בי המנהיג שלו.
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: שאני הולך אז הוא מרגיש נורא חרד והוא נכנס לאיזה שהוא, לאיזה שהיא פינה שהוא לא יוצא ממנה עד שהבעלים לא חוזר מהבית.
אבי ריבי: אוהה,
ליאור ברונשטיין: כן. אז, אז קודם כל יש כל מיני סימפטומים של יללות ונביחות ודיכאון ויש כלבים שמפסיקים לאכול, יש כלבים שעושים צרכים, רועדים. כל מיני בעיות למיניהם. והטיפול משתנה מכלב לכלב, אבל כעקרון חשוב לעשות כמה דברים מאוד מאוד חשובים.
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: דבר ראשון זה לטשטש את הסימנים שבאים והולכים מהבית.
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: הרבה פעמים אנשים נכנסים הביתה הכלב קופץ עליהם והוא נורא מתרגש כי הוא היה נורא חרד, והם ישר מלטפים אותו וישר נכנסים לאיזה שאשיין של חיבוקים ונישוקים.
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: מה שמגביר אצל הכלב את החרדה.
אבי ריבי: אוהה,
ליאור ברונשטיין: כן. כי במקום להבין שהכלב צריך להיות עצמאי וזה לא צריך לשנות לו אם אני הולך או בא,
אבי ריבי: אבל הוא מתגעגע אלי, אז הוא,
ליאור ברונשטיין: הוא מתגע, נכון, אבל אני מעדיף לתת לו יחס
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: כשהוא רגוע.
אבי ריבי: אהה.
ליאור ברונשטיין: ואם הוא מתרגש ונורא נורא חרד
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: ואני נותן לו באותו רגע תשומת לב
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: זה בעצם אני מחזק את החרדה.
אבי ריבי: אוהה, אז זאת אומרת אתה אומר כל ההתייחסות הראשונית שרואים את הכלב והוא קופץ נורא ושמח אז אנחנו עושים בעצם פעולה לא נכונה.
ליאור ברונשטיין: נכון.
אבי ריבי: אוהה,
ליאור ברונשטיין: צריך להיכנס קצת להתעלם ממנו, לראות שהוא נרגע. ואז לתת יחס.
אבי ריבי: ואז, או-קיי.
ליאור ברונשטיין: נכון.
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: עכשיו חוץ מזה טשטוש הסימנים אומר גם תראה הכלב מתחיל לפחד לא כשאני יוצא מהדלת.
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: כשאני לוקח את התיק ואת המפתחות ואת הפלאפון הוא כבר יודע שאני הולך לצאת.
אבי ריבי: מה אתה אומר?
ליאור ברונשטיין: כן. הוא כבר קולט את זה, אתה יודע זה כמו התניה, הוא יודע כבר שהולכים ללכת כבר אז הוא מתחיל לפחד.
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: אז מה שעושים זה עושים את כל זה אבל מחכים עוד חמש דקות בבית.
אבי ריבי: אהה.
ליאור ברונשטיין: לא יוצאים, נותנים לו להירגע ואז ישר יוצאים החוצה.
אבי ריבי: אבל סביר להניח שברגע שנצא הוא גם תהיה לו איזה חרדה כזאת או אחרת.
ליאור ברונשטיין: כן. אבל היא כבר תהיה ברמה יותר נמוכה.
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: כי לקחנו את המפתחות והכל והוא נלחץ.
אבי ריבי: הבנתי.
ליאור ברונשטיין: הוא ראה שלא קורה כלום, נרגע,
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: ואז אני יוצא.
אבי ריבי: טוב.
ליאור ברונשטיין: דבר שני שחשוב לעשות זה להפחית את התלות.
אבי ריבי: אהה.
ליאור ברונשטיין: הרבה מאוד כלבים שהם שסובלים מחרדת נטישה כל הזמן צמודים לבעלים. הם
אבי ריבי: נכון.
ליאור ברונשטיין: לא יכולים רגע בלי הבעלים
אבי ריבי: נכון.
ליאור ברונשטיין: עוקבים אחרי,
אבי ריבי: נכון.
ליאור ברונשטיין: בבית ממש,
אבי ריבי: נכון.
ליאור ברונשטיין: לא, לא נותנים לי מנוחה.
אבי ריבי: לא להאמין. אתה, אני חייב להגיד לך שהכלבה שלי לאיפה שאימא שלי הולכת היא צמודה לה לרגליים, היא לא עוזבת אותה. ואם היא ישנה בחדר היא
ליאור ברונשטיין: היא ישנה איתה.
אבי ריבי: ישנה ליד הדלת. לא איתה, אבל ליד הדלת.
ליאור ברונשטיין: כן.
אבי ריבי: זה לא להאמין כמה, מה שאתה אומר עכשיו,
ליאור ברונשטיין: שהיא נורא
אבי ריבי: הוא אחד לאחד.
ליאור ברונשטיין: תלויה.
אבי ריבי: בדיוק. בדיוק.
ליאור ברונשטיין: אז תראה כנראה אימא שלך כל הזמן נותנת לה תשומת לב.
אבי ריבי: אמת.
ליאור ברונשטיין: ואז היא יודעת,
אבי ריבי: אמת.
ליאור ברונשטיין: נכון?
אבי ריבי: אמת. אני מסכים איתך,
ליאור ברונשטיין: אז מה,
אבי ריבי: ממש, מה שנכון נכון, ליאור, אין מה לעשות.
ליאור ברונשטיין: כן. אז תראה אם זה לא מפריע אז זה בסדר.
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: אבל אם זה מפריע
אבי ריבי: אהה.
ליאור ברונשטיין: שאימא הולכת מהבית והיא כל הזמן בחרדה,
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: אז בעצם אימא שלך קצת צריכה להפחית את התלות וזה אומר קצת לתת לה כתף קרה, זה אומר
אבי ריבי: אוהה,
ליאור ברונשטיין: לא הזמן לשבת וללטף את הכלב,
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: ולא כל הזמן לתת לו את מה שהוא רוצה. כדי שיהיה יותר עצמאי ויהיה פחות תלותי בבעלים.
אבי ריבי: או-קיי, או-קיי.
ליאור ברונשטיין: עוד דבר חשוב שאפשר לשקול,
אבי ריבי: בבקשה.
ליאור ברונשטיין: יש הרבה טיפולים תרופתיים
אבי ריבי: באמת?
ליאור ברונשטיין: שיכולים באמת לעזור.
אבי ריבי: או-קיי.
ליאור ברונשטיין: מרגיעים את הכלב וכל מיני תרופות שהן נוגדות חרדה כמו ווליום ממש כמו תרופות שיש לאנשים.
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: וחשוב לדעת שמה שנקרא לבד אבל ביחד גם אני נמצא עם הכלב בבית אני יכול לתת לו איזה צעצוע איזה עצם ללעוס ולהשאיר לו רדיו וטלוויזיה דלוקים שלא ירגיש לבד,
אבי ריבי: אהה.
ליאור ברונשטיין: כשהוא נמצא.
אבי ריבי: שמע, אתה אומר כאן דברים שמי שכמוך מאלף קל לו יותר ככה לעשות אותם. אבל נורא, נורא קשה לו להתייחס
ליאור ברונשטיין: נכון.
אבי ריבי: לכלב שהוא נמצא,
ליאור ברונשטיין: תראה זה הדבר,
אבי ריבי: לידך.
ליאור ברונשטיין: הכי קשה בעולם להגיד לבעלים של הכלב,
אבי ריבי: כן.
ליאור ברונשטיין: תפסיק להתייחס אליו או פחות תתייחס אליו.
אבי ריבי: יאללה.
ליאור ברונשטיין: אבל צריך להבין שזה לטובתו של הכלב. אנחנו לא רוצים שהכלב יהיה תלותי בי במאה אחוז. וכשאני הולך אז הוא נכנס לחרדות, וכל מיני התנהגויות שהוא
אבי ריבי: אתה אומר,
ליאור ברונשטיין: שהם לא מאוזנות.
אבי ריבי: להתייחס במידה.
ליאור ברונשטיין: נכון.
אבי ריבי: אהה.
ליאור ברונשטיין: גם לכלב עדיף שהוא יהיה עצמאי ושולט בעצמו ולא יכנס לאיזה שהם התקפים.
אבי ריבי: שמע, כנראה שפינוק יתר לא טוב לשני הצדדים.
ליאור ברונשטיין: לא. לא.
אבי ריבי: או-קיי. חברות, חברים תשמעו לליאור קל להגיד, אני אומר את זה עוד פעם בשמך, לכם יהיה קשה ליישם. אבל כמו כל דבר זה רק עניין של תרגול, נכון ליאור?
ליאור ברונשטיין: נכון מאוד.
אבי ריבי: טוב, מה שבטוח השכלנו. בלי שום ספק השכלנו ליאור. שמע משיחה לשיחה משבוע לשבוע אנחנו לומדים דברים יותר מגניבים על בעלי החיים שלנו, בעיקר על הכלבים. יקירי, גם בשבוע הבא נאחל לך סוף שבוע,
ליאור ברונשטיין: תודה רבה.
אבי ריבי: מצוין.
ליאור ברונשטיין: ולהתראות לכם.
אבי ריבי: ליאור, תודה. להתראות.
ליאור ברונשטיין: ביי ביי.
אבי ריבי: ביי ביי.