בכנסת צויין היום יום הפג - פרופ'' יעקב קווינט מנהל מח'' תינוקות ופגים בביה"ח תל השומר - ח"כ אורלי לוי היתה פעילה בנושא , בעיות צפיפות קשה בפגיות ומחסור בכח אדם לפעולה בפגיות, חייבים לפעול המהירות לפני שנהפוך למדינת עולם שלישי
 
סוג מדיה:  רדיו
מקור:  רשת ב
תאריך:  08/11/2011
שעה:  15:06:00
תכנית:  שלוש בשלוש
אורך:  10:12
מרואיינים:  
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635050
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
ענת דולב: היום מצויין בכנסת יום הפג, על רקע מצוקתם ההולכת וגוברת של אנשי הפגיות. בכנסת היה היום פרופסור יעקב קווינט, מנהל מחלקת תינוקות ופגים במרכז הרפואי שיבא, תל השומר. שלום לך פרופסור קווינט. מול מי דיברת בכנסת?
פרופ'' קווינט: לא דיברתי. הקשבתי בעיקר.
ענת: הקשבת, וזה היה מוסיקה לאוזניך, או היו צלילים צורמים.
פרופ'' קווינט: כן, אז קודם כל מי שאירגן את היום הזה והפעילה העיקרית ביום הזה היתה חברת הכנסת אורלי לוי.
ענת: תבורך.
פרופ'' קווינט: תבורך על כך, ואני מאחל לה שתמשיך ותרבה בפעילויות כאלה.
ענת: וזה משום שאחותה ילדה בזמנה פגיות, שאחת לא שרדה, והיא מודעת כמה זה קשה וכמה זה מורכב מכל הבחינות.
פרופ'' קווינט: כן, אני חושב שגם כל מי שעוסק בילדים, וכל אימא, גם אם זה לא לידת פג, רואה מה קורה בבתי היולדות שלנו, וזה קשור אחד בשני, משום שאנחנו מטפלים בכל התינוקות כולל הפגים, וגם על זה נדונה הסוגיה הזאת, ואני חושב שזה היה חשוב.
ענת: זה היה חשוב, השאלה אם זה יהיה גם יעיל מבחינת התקנים, הכספים, כי הרי בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר במזומנים.
פרופ'' קווינט: נכון. והמודעות היא מאד חשובה. הבעיות העיקריות שאנחנו חווים, והם לא נעשות יותר טובות עם הזמן, הם צפיפות קשה בפגיות בישראל, ומחסור קשה בכוח אדם רפואי וסיעודי. אלה שתי הבעיות.
ענת: וזה מסכן פשוט את הפגים.
פרופ'' קווינט: וזה מסכן את הפגים. והתמותה שאנחנו רואים בישראל, היא עולה בשנתיים האחרונות, ואנחנו לא מצליחים להגיע, לגם תחלואה וגם תמותה באחוזים שהיינו רוצים, כמו במקומות מתוקנים...
ענת: על איזה פערים אנחנו מדברים באחוזים?
פרופ'' קווינט: אנחנו מדברים על לפעמים עשרות אחוזים.
ענת: וואי, זה הופך אותנו למדינת עולם שלישי.
פרופ'' קווינט: זה הופך אותנו, אם לא נעשה משהו מאד מאד קריטי, זה יהפוך אותנו למדינת עולם שלישי, עדיין לא שם, אבל זה בהחלט יכול להיות כך, ולכן חייבים להתגייס.
ענת: כמה שנים לא קיבלת הגדלה של תקנים בתקציבים לפגיה?
פרופ'' קווינט: תראי, הנושא של התקציבים הוא לא בכיסי, כלומר אין לי משק סגור בפגיה, שאני מקבל הכנסות והוצאות. לכן, אני סמוך לשולחנו של בית החולים, כפי שאת יודעת היטב. ואני נלחם, ואנחנו נלחמים הרבה מאד, הגענו למצב שהלחימה הזאת, מצליחה לתת שיפור קל עם השנים, ובשנה האחרונה היה קצת איזשהוא רווחה בנושא סיעוד למשל, קיבלנו יותר אחיות ממה שקיבלנו אי פעם, אבל המצב נעשה כל כך קשה, העבודה נעשתה כל כך קשה, שהמקצוע הפך להיות בלתי מבוקש. יש מצב שיש לי תקנים, ואנשים לא רוצים לעבוד במקצוע, עד כדי כך....
ענת: וזה מפני שהעבודה היא קשה, היא לוחצת, היא באמת מחייבת עירנות של 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. וגם אין קליניקה פרטית.
פרופ'' קווינט: נכון. אני מדבר כרגע לא על קליניקה פרטית, אני מדבר כרגע על עבודה שהיא מקסימה, הטיפול בתינוקות פגים, אני בחרתי את המקצוע הזה, ואני אוהב אותו בכל נפשי. אבל כמו הרבה טיפולי נמרצים, וזה פולט אצלנו, אבל זה גם נכון במקומות אחרים, כאשר מתבקשת עבודה כל כך נמרצת, וכל כך דרשנית, חייבים להתחלק בנטל. חייבים שיהיו מספיק אנשים שישאו בנטל, ויעשו אותה בכיף, יאהבו את מה שהם עושים. ולא שהם יגיעו הביתה ויראו את הילדים שלהם פעם ב...והמשפחה לא תעודד אותם אפילו, לעשות את העבודה.
ענת: אז רגע, אז בגלל זה סטודנטים לא באים אליך להתמחות ברפואת פגים?
פרופ'' קווינט: חד משמעית, זאת אומרת זה לא סטודנטים, זה מתמחים ברפואת ילדים, שרפואת הפגים והתינוקות, היא תת התמחות של רפואת הילדים.
ענת: זאת אומרת אתם צריכים להתמחות עוד כמה שנים, בתת התמחות הזאת.
פרופ'' קווינט: נכון, ואז, ברגע שמסיימים את רפואת הילדים, יש להם ביטוי נהדר, לעבוד למשל בקהילה כרופאי ילדים. ולהרוויח כמו שאני מרוויח היום בשיא הקריירה שלי.
ענת: כן, כן...את הפג הרי לא יביאו אליך לקליניקה.
פרופ'' קווינט: נכון מאד.
ענת: מה זה פג בכלל?
פרופ'' קווינט: פג מוגדר, ככל תינוק שנולד, הריון רגיל הוא 40 שבועות, מי שנולד בשבוע 36 ומטה, הוא מוגדר פג.
ענת: לא משנה מה משקלו?
פרופ'' קווינט: לא משנה מה משקלו. ועל הדבר הזה גם דיברנו היום, שמדינת ישראל נותנת למשקל 1,750 ומטה תגמול, אבל אם את 1,800 ואת נדרשת לניתוח לב פתוח, לא ניתוח לב פתוח אבל מחלת נשימה קשה, בית החולים לא יקבל תגמול על זה.
ענת: כתוצאה מלידה מוקדמת.
פרופ'' קווינט: לידה מוקדמת, או אפילו בגלל בעיות אחרות. גם תינוק בשל, שסובל מאיזשהיא מחלה קשה, בית החולים לא יקבל תגמול, למרות שההוצאות והמאמץ שאנחנו נשקיע בטיפול שלו, הוא מעל ומעבר. כלומר, יש גם אנומניה קשה בטיפול בפגים הגדולים לעומת הקטנים. הקטנים כאילו מקבלים...בית החולים מקבל תגמול, והיתר שלא נמצאים שם, בית החולים מפסיד עליהם ולכן, אין לו יכולת לתגמל.
ענת: טוב, זה הבעיה של מנהל בית החולים. הוא הרי לא ימנע טיפול ממישהו רק מפני שהוא לא מקבל תגמול מהמדינה, הוא צריך להילחם.
פרופ'' קווינט: נכון, אבל המחיר הוא שלו, שאין מספיק צוות, אין מספיק אנשים. אז לכן הטיפול הופך להיות כבר כמעט בלתי נסבל, בבחירת הצוות, למרות שכמו שאמרתי קודם, העבודה היא מדהימה. וכל הצלת תינוק...אנחנו מצילים חיים, שאת יודעת, את מצילה אדם מבוגר, ואנחנו יודעים שאנחנו עושים כל מאמץ, את מקבלת כמה שנות חיים, את מצילה תינוק את מקבלת 80 שנות חיים. אנחנו מדברים על הצלת חיים ארוכים וטובים ברוב המקרים.
ענת: עכשיו, ארוכים וטובים. יש מורכבות הרי. הפגים הם מאד מאד פגיעים, וחלק מהם גם נולדים עם פגיעות קשות מוחיות. ואתה נתקל בדילמות לא פשוטות במהלך עבודתך. האם להציל בכל מחיר גם, בידיעה שאיכות החיים של הרך הנולד, ושל משפחתו, כתוצאה מזה, תהיה קשה מאד.
פרופ'' קווינט: נכון. הדילמה היא קשה, והיא לא לשיחה כל כך קצרה. אבל אני אוכל לומר שאם לא מצילים, אין דילמות. כשהתמחיתי בקנדה ברפואת הפגים, היה איתי חבר מהודו שאמר שיש פגיה אחת בהודו באותם שנים. אז בהודו מתים פגים. אז ברגע שהם מתים, אין דילמות. אבל ברגע שאנחנו עושים מאמץ להציל, אז אנחנו בהחלט מצילים את רוב הפגים, ורוב הפגים נשארים בחיים באיכות נהדרת. וזה נכון שיש כאלה שנפגעים כתוצאה מהתהליך הזה ועלולים לשלם הם ומשפחתם, כל החיים. אבל קודם כל זה הצלת חיים, ואחרי זה, אנחנו חייבים להשתפר, כדי שגם התחלואה תרד, וזה חלק מהסיפור של רפואה מודרנית שמצילה כאלה, שהיו מתים בעבר.
ענת: כן. וזו בהחלט דילמה לא פשוטה. מה מחייב, מה נדרש מאנשי הצוות הרפואי של פגיה? מפני מה הם צריכים להתגונן על הפגים, פשוט צריך לראות את זה פעם אחת כדי להאמין, איזה ייצורים אנושיים קטנטנים יכולים להתקיים בעולם?
פרופ'' קווינט: הם נולדים במצב של חוסר בשלות. כלומר, כל האיברים קיימים. המוח קיים, והלב קיים, והריאות קיימים ,והמעי, והכל קיים. אבל התיפקוד של האיברים האלה, לא בשל מספיק. ולכן אנחנו צריכים להעביר אותם את התקופה עד שהאיברים האלה יבשילו. אז אם אנחנו מדברים על הריאות,אז אנחנו צריכים לתת חמצן. ולהנשים, ולהוסיף חומר מיוחד לריאות, שאין להם. עד שהם זוכים ומצליחים לייצר ....
ענת: וזה חושף אותם לזיהומים. כי כל המכשירים שמחוברים אליהם....
פרופ'' קווינט: נכון, גם מערכת החיסון שלהם, היא לא בשלה. ולכן, בנוסף למיכשור הכבד שאנחנו מפעילים, ולטיפול הנמרץ, הם גם לא מסוגלים להתמודד. ולכן, הזיהומים יכולים לפגוע בהם. ואם אחות מטפלת בארבעה או חמישה פגים, לעומת ארה"ב, במקומות הטובים, שאחות מטפלת בתינוקת בפג אחד, או מקסימום שניים,
ענת: ואז יש פחות סיכוי שהיא תעביר את הזיהומים מזה לזה. פשוט, מי שלא נכנס לפגיה או לתינוקיה לא יודע על מה מדובר. אחד צורח פה, אחד בוכה שם, המכשיר בפגיה, האינקובטור מצפצף, ואת יודעת שאת חייבת להגיש את הסיוע באופן מיידי, לא תמיד יש לך זמן אפילו לחטא את הידיים.
פרופ'' קווינט: נכון. תיכנסי לפגיה...אני הייתי בשבתון, ב-2009 בלוס אנג''לס, תיכנסי לפגיה, שבה הפגים שוכבים בחדרים נפרדים, ויש שני פגים בחדר. ואחות אחת או שתיים, אז את לא רואה את הרושם הזה שלך יש, של ציפצופים אין ספור וריצות מטורפות מאחד לשני. העולם נראה אחרת ככה. רק צריכים לשאוף ולעשות את זה. ולעשות את זה זה קודם כל כוח אדם, גם סיעודי וגם רפואי.
ענת: מה אנחנו כציבור, יכולים לסייע בנושא הזה של הפגים?
פרופ'' קווינט: צריכים להגדיר את המקצוע הזה. המקצוע הזה הוגדר כבר כמקצוע מצוקה, אבל עברו כל כך הרבה שנים והסטיגמה שנוצרה, היא שהמקצוע הזה קשה מנשוא. עכשיו ברגע שיפשירו תקנים, ויהיו יותר רופאים ויהיו יותר אחיות, והם יראו שהעבודה נעשית בצורה יותר סבירה, לאט לאט נמשוך כוחות צעירים למקצוע הזה, אבל זה חייב להיות בהדרגה. וקודם כל, להפשיר תקנים, ולהיות מבוקש. כלומר, חייבים במימסד הבריאותי, לתמרץ אנשים צעירים לא ללכת באופן אוטומטי למקצועות קלים, כיון ששם קל יותר לחיות, אלא ללכת למקצועות אתגריים כמו שלנו, אם כוח האדם מספיק, שהאתגר גם ילווה באושר, וגם בסיפוק ענק של הצלת חיים כמו שאנחנו עושים. חייבים לתת את התנאים האלה.
ענת: ונאמר אמן. פרופסור יעקב קווינט, מנהל מחלקת תינוקות ופגים בשיבא, תודה רבה לך.
פרופ'' קווינט: תודה, ענת.