יפעת, אם לשישה ילדים - מספרת על חווית לידה בנה האחרון שנולד פג.
 
סוג מדיה:  רדיו
מקור:  רדיו קול חי
תאריך:  06/11/2011
שעה:  12:25:00
תכנית:  ענין משפחתי
אורך:  06:06
מרואיינים:  
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635050
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
*היחידות להריון בסיכון גבוה ומחלקות טיפול נמרץ פגים, הנמצאות כרגע במצב של מצוקה חמורה, ותפוסה מלאה. המצב חמור במיוחד באיזור המרכז. בו כמעט כל הפגיות מלאות עד אפס מקום. ולא ניתן לקבל יולדות חדשות. עקב כך, מופנות יולדות בסיכון גבוה, מבתי חולים באיזור המרכז אל הפריפריה, במצב המסכן לחלוטין, את בריאותן ובטחונן של היולדות, ומסכן גם את התינוקות. אני רוצה לפנות ליפעת הגנות ולומר לה בוקר טוב. יפעת היא אמא לשישה ילדים, ולפני כשנה וחצי, את ילדת בן פג, נכון? באיזה משקל נולד הילד?
יפעת: קילו ועשרים.
*קילו עשרים. אז בואי שתפי אותנו. ספרי לנו מה...אולי עוד רגע אחד לפני, רק עברה שנה וחצי, את יודעת, כדי לספק את יצר הסקרנות, מה שלום התינוק?
יפעת: ברוך השם הוא בסדר. יש קצת עיכוב התפתחותי, הוא עדיין לא הולך, אבל כבר הולך בעזרת
דברים, עדיין לא חופשי...אבל חוץ מזה, ברוך השם.
*אני רוצה להגיד לך, שאני מכירה ילדים שהם לא פגים, והם מסרבים ללכת לפני גיל שנה וחצי, כך שאת יודעת...היום ילדים לא הולכים מוקדם כמו פעם. שמעתי מאיזשהוא פרופסור שהגיל ה...שנה וארבעה חודשים, זה הגיל שבו מתחילים ללכת. כנראה שגם, מגיל צעיר, אנחנו הפכנו להיות מפונקים, אבל התינוקות שלנו כבר קולטים את זה בגיל צעיר. אז טוב, אנחנו שמחים לשמוע שברוך השם הכל בסדר ויהיה עוד יותר בסדר. אז בואי באמת תספרי לנו מה עבר עלייך.
יפעת: ככה. לפני שנה וחצי, הייתי אצל ההורים שלי, ב..ופשוט היתה ירידת מים מאד משמעותית. שם פינו אותי לבית חולים הכי קרוב שהיה, ושם פשוט נתנו לי להבין שאין סיכוי להריון ואין סיכוי לילד, והציעו שפשוט נעשה הפסקת הריון, פשוט ניילד את הילד, וזהו. ולא נתערב יותר, כי חבל. הוא גם ייצא פגוע, וגם יכול להיות שהוא לא ישרוד, אז חבל על הכאב שלי ועל הכאב של הילד. בלית ברירה, כמו שאתם מבינים אני אישה דתיה, עברנו לבית חולים בנהריה, ואת האמת הם נלחמו על ההריון שיישאר בפנים, במסירות עצומה שבוע שלם בשבוע 26 ובאמת בשבוע 27 הקטנצ''יק שלנו החליט שהוא פשוט יוצא. אז, באמת, הכניסו אותי מיד לניתוח בהול, עם רופאת ילדים ובאמת הם היו מדהימים. הגענו לפגיה, היינו שם משהו כמו שלושה חודשים, פחות יומיים, השהות שם היתה מצד אחד, מאד מאד קשה, אבל מצד שני אני יכולה רק להגיד דברים טובים על הצוות, שבאמת נלחמו עליו בשיניים, כאילו הוא הילד היחיד. אבל, אנחנו פה גם באמת כדי קצת לספר על המצוקה של הפגיות, ומפה באמת אני אומרת שזה היה נורא פשוט, אני הייתי עם עוד ארבעה ילדים בבית אז, ופשוט הייתי שם, כמעט כמעט כמעט כל היום, להוציא שלוש שעות ביום, שבו ראיתי את הילדים. כל היום הייתי שם, עד שעה 11 בלילה, פשוט מהסיבה שכוח האדם שם היה ממש ממש מועט, המנהל פגיה שם והמנהלת או הסגנית, פשוט טיפלו בילד שלי כאילו הם אחד מהרופאים, תביני, זה כאילו...משהו שאני ראיתי את זה אז כמובן מאליו, אחר כך אני מבינה רגע, באיזה מחלקה, המנהל מטפל ככה, באופן סדיר בתינוקות, פשוט אין מספיק כוח אדם, ובאמת הם עשו הכל, היום הוא חי ונושם ומתקדם, באמת בזכותם.
*את נתקלת בעמותת להב למען הפגים בישראל?
יפעת: כן. כן, כן.
*זה בעצם פורום למען הפגים בישראל שהם מנסים לקדם כאן משהו, אבל שוב זה נראה כמו משהו
שהוא כרגע בלתי אפשרי, כי יש מחסור חמור בכוח אדם ומיטות. איפה את, איפה היה הקשר שלך עם העמותה הזאת?
יפעת: את האמת, אני בהתחלה, כשאני הגעתי לפגיה, אנחנו היינו שם שקועים באמת בהישרדות של הילד, באמת, הייתי איתם יותר בקשר טלפוני, זו היתה אחת המתנדבות שבאמת ככה, גם כן היתה בפגיה, במקרה יצא שהכרתי אותה איכשהוא פה, קוראים לה שרה בניטח, והיא באמת חיזקה אותי, בצורה מדהימה. שבאמת, עם הרבה תמיכה, זה הדבר היחיד שהייתי צריכה אז, כי מבחינתי, אין שום דבר שהיה יכול לעזור, חוץ מבאמת תמיכה רגשית, שזה גם דבר שכמעט ולא היה. היתה שם עובדת סוציאלית מקסימה. אבל נניח לא היה חדר להורים, לשבת, את יודעת, טיפה להוריד את הראש, אני לא מדברת על לישון, אבל טיפה להוריד את הראש, טיפה בזמנים רגועים ללכת לנוח קצת. זה פשוט היה את יודעת, מן מסדרון כזה, עם כמה כיסאות המתנה, שם פשוט זה היה עובר. אבל היום את האמת, אני קצת יותר, מכירה בעמותה ו....
*אז טוב, מה שאני הייתי רוצה לאחל לך, זה שבאמת ההמשך של הגידול יהיה קל, ושהכל יעבור בשלום, ובאמת שוב, אין לנו פתרונות קסם, אבל נקווה שהעמותה הזו, כן, אנחנו בעד, ואנחנו תומכים ושהם יצליחו כן להוביל אולי איזשהוא חוק, או איזשהוא מהלך, כדי שנשים לא תצטרכנה באמת להיטלטל כל כך רחוק. מה שמסכן גם את האימא, גם את התינוק, וגם מקשה אחר כך, כמו שאת אומרת, יש עוד ילדים בבית, את רוצה להיות גם איתם. והטירטור הזה באמת נראה מיותר. אני רוצה להודות לך על השיחה הזאת. ולאחל לך הרבה הרבה נחת.
יפעת: תודה רבה. להתראות.
*תודה גם לך.