סכנת הכחדת של חיות הבר בישראל תופעת הכחדת המגוון הביולוגי בישראל. קריסת מערכות בטבע הישראלי. השפעת חומרי ההדברה. המסע בעקבות החוליה החלשה בשרשת האקולוגית. ד"ר גיא פאר - מכון לחקר הסביבה . פרופ' אברהם חפץ - אונ' ת"א. פרופ' תמר דיין
 
סוג מדיה:  טלויזיה
מקור:  טלויזיה ישראלית ערוץ 1
תאריך:  01/06/2013
שעה:  20:30:55
תכנית:  אחרינו המבול?
אורך:  27:05
מרואיינים:  גיא פאר
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635050
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
קריין: הכירו אותם. התנין האחרון ששחה בנחל תנינים. הברדלס האחרון שלגם ממי הירדן. הנמר מבית חורון, הזאב ממכמס, הדב הסורי שעטוף בניילון, ושאר חברים, אפילו האיילות הקטנות, ולא משיר הילדים של לאה גולדברג. החבורה הזאת היא הזיכרון החי מת למגוון חיות הבר שנכחדו מנוף הארץ. זיכרון יקר וכואב שנצור היום במרתפי אונ' תל אביב.
דר' גיא פאר: בשנת 77 התחילו באנגליה במה שנקרא, תכנית הניטור של פרפרים. בשנת 81 התחילו בהולנד. ומדינה אחרי מדינה התחילו להשתמש בפרפרים בתור סימון אקולוגי, בתור ביו אינדיקטור, כדי לראות מה מצב הטבע. כאשר משהו קורה לסביבה, או אם יש לך התחלה של מה שאנחנו קוראים, קריסת מערכות, אתה רוצה לדעת את זה לפני שהמערכת קורסת. אז הפרפרים מראים לנו את זה, ומראים לנו את זה חזק. אין פרפרים, השנה אין פרפרים. עשינו עכשיו מסלול בעין גדי, אפס פרפרים. בעונה הזאת היינו אמורים לראות לפחות מינים של לבנינים, יש קבוצה מאוד גדולה של לבנינים. אפס. בינתיים, שום דבר. נמשיך ללכת, נראה מה קורה.
קריין: הוא רודף אחרי הפרפרים מימי נערותו. לוכד אותם, מתבונן, מתעד את סיפורם, ומשחררם לחופשי.
דר' גיא פאר: כחליל הקדד אוכל אך ורק את הצמח הזה, והוא לא אוכל אפילו את כל הצמח, הוא אוכל רק את הזרעים. בשביל הזרעים האלה צריך האבקה, צריך פירות. אז אם אין דבורים שיאביקו את הצמח, אין פירות, אין זרעים, אין לפרפר מה לאכול, הפרפרים נעלמים. זו הפעם הראשונה שאני הולך כאן בשטח ואין כאן דבורים, אני לא רואה אף דבורה שמאביקה מהבוקר.
קריין: את הפרק הזה, חשבנו בתחילת הדרך, נצטרך לצלם באפריקה או במזרח אסיה. בעלי חיים אקזוטיים, מינים נכחדים. לרגע אפילו שגינו לחשוב שזה יהיה סרט טבע. עד שהבנו שאנחנו בסרט אחר לגמרי, סרט חירום, ולא מהסוג שמפיקים בפיקוד העורף. אף שגם במקרה שלנו המקלט הוא נקודה אסטרטגית, משמעותית ביותר, או ליתר דיוק, המקלט של החוג לזאולוגיה באונ' תל אביב. שם שמור ונצור אוסף נדיר ובו אלפי דבורים ממינים שונים שלוקטו בארץ ובעולם, מאז שנות השלושים של המאה העשרים. אוצר של ידע גנטי שבעזרתו יהיה אפשר לסייע בשימור המגוון הביולוגי, הפעם בהגנה על הדבורים.
פרופ' אברהם חפץ: כאשר אנחנו מדברים על השירות של המגוון הביולוגי למערכת האקולוגית, והשירות למערכת הכלכלית העולמית, אין ספק שדבורים זה אחד האלמנטים היותר חשובים. משום שדבורים ידועים לקהל הרחב כיצורים שמייצרים דבש. החשיבות הרבה יותר של דבורת הדבש היא דווקא בהאבקה. פירות וירקות, וכן הלאה, הם כולם תלויים בהאבקה על ידי חרקים.
מגיש: זאת אומרת, אם לא יהיו דבורים בעולם, אכלנו אותה.
פרופ' אברהם חפץ: אם לא יהיו דבורים בעולם, אנחנו נסתפק בלחם, לחם צר ומים לחץ, כמו שאומרים.
קריין: אז מה קרה לדבורים? בין היתר, מה שקרה לפרפרים, שהקדימו כאמור, לבשר את הבשורה. שינויי האקלים עשו את שלהם, הפגיעה בשטחים הפתוחים עשתה את שלה, ולא פחות חשוב, הם נחשפו לזיהומים שונים, למשל, לחומרי הדברה קטלניים, שגם אם לא יועדו להלחם בפרפרים או בדבורים, הם טבחו בהם ללא רחם.
פרופ' אברהם חפץ: הדבורים בסכנה רבה משום שבמהלך השנים הסתמכו הרבה מאוד על דבורי הדבש להאבקה. הבעיה הייתה שכיוון שזו דבורה מבוייתת, היא צברה הרבה מאוד פגעים, מחלות, בקטריות ווירוסים, ולפני מספר שנים היה מקרה שנקרא התמוטטות הכוורות, ובחלקים גדולים של ארצות הברית ובאירופה, בין שלושים לחמישים אחוז מכלל הכוורות פשוט התמוטטו ומתו.
מגיש: כמה מהמינים שנמצאים כאן כבר לא נמצאים יותר איתנו?
פרופ' אברהם חפץ: אנחנו לא יודעים. זה דורש איסוף הרבה יותר אינטנסיבי ממה שאנחנו מסוגלים לעשות, מבחינה כספית. אנחנו לא יודעים אם המינים האלה הלכו לאיבוד או נכחדו, אבל ישנה היעלמות של בתי הגידול. זה חלק מהתהליך שאנחנו עכשיו מנסים לשחזר פעם נוספת.
פרופ' תמר דיין: האמת היא שכל החיות בסכנת הכחדה, גדולות כקטנות. כבר בארץ שליש מהיונקים והעופות הגדולים, או שנכחדו כבר, או בסכנה. הקצב היום של הכחדה של מינים הוא בערך לפי אומדן פי אלף יותר מהיר ממה שהיה צריך להיות. הוא צפוי כנראה לעלות בשנים הקרובות אפילו כדי פי עשר עשר מזה, כלומר, פי עשרת אלפים. זו מערכת שנותנת לנו שירותים כמו האבקה, כמו יצירת קרקע, כמו טיהור מים, כמו שימור קביעות האטמוספרה, כמו קליטת גזי חממה, כמו תרופות וכיוצא בזה, שירותים שבקנה מידה עולמי נאמדים למעשה, הערך שלהם נאמד מעל התל"ג העולמי.
דר' גיא פאר: מכת חום, או מכת יובש, הלכה אוכלוסיה שלמה. תוסיף את זה שאנחנו מצפים לעליה בטמפרטורה וירידה במשקעים, מה שאומר שבעלי חיים, לפחות אם אנחנו מדברים על ההמיספרה הצפונית, צריכים להגר צפונה. לאן הם יהגרו, לשטחים שנעלמו? איך הם יהגרו אם יש כבישים ושדות חקלאיים והערים שמונעות מהם לעשות את זה? אז זו לא ממש הפתעה שבעלי חיים הולכים ונכחדים בכל העולם. זה נכון בישראל, זה נכון בכל העולם.
דר' יוסי לשם: ציפורים הן קודם כל, הן נותנות מדד לסביבה בריאה. יש את העופות הדורסים שהם בקצה הפירמידה, שאם הם נפגעים, אתה יודע שכל הפירמידה עומדת בפני קריסה. מעבר לנושא שזה מדד לסביבה, הנשר הוזכר עשרים ושמונה פעמים בתנ"ך. יש ארבעה מינים של אוכלי פגרים, נשר, פרס, עוזנייה ורחם. הפרס נכחד, הלך ב 1982, הזוג האחרון על יד מצדה. העוזנייה, 1986, מתוך שלושים זוגות, היום יש אפס. היו לנו פעם, לפני קום המדינה, 1,500 זוגות נשרים מקננים בארץ. נכון להשבוע, שישים ואחד זוגות בלבד. זאת אומרת, בקושי נשארו ארבעה אחוז ממה שהיה קודם לכן.
מגיש: איך זה קרה? בוא ננסה להבין.
דר' יוסי לשם: אז זה מכלול. הקמנו מדינה, אנשים בהתחלה לא הבינו שצריך להתייחס גם לסביבה, ייבשו את החולה ברגל גסה. אני חושב שהקרן הקיימת אז וההנהלה של המדינה, הם פשוט לא הבינו שבעצם החולה זה אתר טבע ברמה בינלאומית, לא רק בנקודתית, ועשו טעות, ייבשו אותה. הקימו קווי מתח גבוה, חברת החשמל. אז התברר שהקו שעלה לגולן ב 1982 תוך חודשיים חשמל שמונים ושניים נשרים למוות. הרסו את בתי הגידול הפתוחים. הם היו צריכים לאכול פה פגרים או משהו אחר, אז פתאום פה יש שטחים חקלאיים, חומרי הדברה בצורה מאוד אינטנסיבית, היו בעיות של ציד, היו בעיות של מטפסי מצוקים. לנשר אין כמעט אויבים טבעיים, האויב היחיד שלו זה האדם.
קריין: שמן דקלים. השמן הזה שפעם שימש להכנת נרות, סבון וגריז בלבד, חלחל בהדרגה לתעשיית המזון והקוסמטיקה. זה שמן זול ורווי שמזיק לבריאותנו. בפרק שעסק בתעשיית המזון הזהרנו מפני התוויות המטעות שמופיעות על אריזות של מוצרים רבים. כזכור, אם היצרן לא מציין במפורש באיזה שמן השתמש בתהליך הייצור, ותחת זאת, מתוך ניסיון טיוח וטשטוש הרכיבים האמיתיים נכתב שהמוצר מכיל שומן צמחי, רבים הסיכויים שמדובר בשמן שהופק מפרי הדקלים שנטעו במקומם של יערות טבעיים, שבהם חיו פעם האורנגאוטנים החמודים האלה שנמצאים על סף הכחדה. חשבו עליהם, לפני שאתם צורכים עוד מוצר שמכיל שמן צמחי שכזה. ארגון גרינפיס הפועל כבר שנים להעלאת המודעות לבעיות הסביבה, שינויי האקלים ובירוא היערות, מיקד בשנים האחרונות את חיצי התעמולה הירוקה שלו בתעשיית המוות שסביב שמן הדקלים. על המוקד, כמו שכבר ראינו, הועלו מוצרי צריכה שונים העשויים משמן הדקלים, ובהם החטיף הפופולרי קיט קט שמייצר תאגיד נסטלה העולמי. מקץ זמן לא רב לאחר שהחל מסע ההסברה חובק העולם, ולאחר שהתאגיד השוויצרי חש בשינוי כיוון הרוח הציבורית, לפחות באירופה, הוא ניסה למזער נזקים ומיהר להודיע כי יפסיק לקנות שמן דקלים מחברת סינרמס האינדונזית ששמה יצא למרחוק בשל פשעיה נגד הסביבה. אז תאגיד נסטלה כבר לא קונה את שמן הדקלים מסינרמס, אבל יותר מדי חברות אחרות, ובהן, גם אירופיות, ממשיכות לקנות את השמן הזה.
דר' גיא פאר: האירופאים רוצים להפחית את פליטת גזי החממה, אז הם הולכים וקונים שמן דקלים ממלזיה ואינדונזיה שכורתות את היערות שם, ורק בשנים האחרונות, ממשלת אינדונזיה לבד אישרה כריתה של שלושים מיליון דונם של יערות.
קריין: ואנחנו ממשיכים במסע בעקבות החוליה החלשה בשרשרת האקולוגית. זה הזמן להכיר את המינים הפולשים, בעלי חיים שהעברנו ממקומם הטבעי למקום אחר על פני הגלובוס. במתכוון, או שלא במתכוון, התוצאות תמיד קשות.
פרופ' תמר דיין: נמלת האש הקטנה פלשה ארצה, ואנחנו יודעים ממחקרים של דוקטורנטית שלנו, מירב וונשק, שהיא כובשת את מקומן של הנמלים המקומיות ומחליפה אותן. מינים פולשים כאלה יש סוגים שונים וטיפוסים שונים, השפעה מאוד מאוד גדולה גם כן על המערכת האקולוגית.
דר' תמר רון: אף מין לא פלש מרצונו החופשי לשום מקום. כל המינים הפולשים זה האדם גרם להם לפלוש.
קריין: ואפילו ברווזים תמימים לכאורה ששוחררו לירקון, אפילו ציפורים מזמרות כמו המיינות או התוכי הזה, דררה שמו, כולם הופכים קטלניים לסביבה הלא טבעית להם, הסביבה שבה שוחררו.
דר' יריב מליחי: התוכי הזה מגיע במאות, אם לא באלפים, פושט על מטעי שקדים או שדות חמניות, ופשוט גורם לנזקים לחקלאות אדירים.
דר' תמר רון: כל הפגיעה של ציפורים פולשות בארץ, זה תוצאה מייבוא. שחלק לא מועט מהייבוא הזה היה חוקי.
מגיש: כל האנשים שהולכים עם חמוסים, ואיגואנות ברצועה, כל הסיפור הזה בעצם הוא מעוות, אם אני מבין ממך.
דר' תמר רון: כן. קודם כל, אנחנו פוגעים באותם מינים בארצות מוצאם. אני אתן לך דוגמה למין שאנחנו גורמים פגיעה קשה בו, דווקא לא כמין פולש, זה תוכי ז'קו, אותו תוכי אפור, שיודע לדבר, אנשים מאוד אוהבים להחזיק בבית תוכי שמדבר. התוכים האלה בדרך כלל מדברים רק שהם מוחזקים לבד. הם מדברים מתוך צורך מאוד מאוד חזק שיש להם בתקשורת. כשמחזיקים אותם ביחד הם בדרך כלל מדברים רק אחד עם השני בשפות הפרטיות שלהם. מדובר בבעל חיים מאוד חברותי, הם חיים בזוג כל חייהם. הם למעשה מתחתנים בגיל מאוד צעיר, מין מונוגמי. החיים בשבייה זה ללא ספק גורם סבל מאוד משמעותי לחיים שלהם. הלכידה שלהם כרוכה בפגיעה בטבע, גם בבית הגידול וגם כמובן פגיעה במין. יש אנשים שכורתים את העצים הספציפיים, יש עצים מאוד ספציפיים שעליהם המין הזה מקנן, כורתים את העצים על מנת לתפוס את הגוזלים. יש אזורים שבהם תופסים כל גוזל.
קריין: ואחרי הסיפור על תוכי הז'קו, אלו התמונות שצצות במוחי, שהרי הקופים האלה הגיעו למעבדות המחקר, בערך כמו שהתוכי האפור הגיע מצמרות העצים לכלוב. אם תרצו, בקליפת אגוז, זה סיפורם של כל בעלי החיים שנלקחו מהטבע לצורך השגת מטרות הסותרות את טבעם.
דר' תמר רון: יש קופים ממספר מינים שמצויים בעיקר בדרום מזרח אסיה, שהם הקופים העיקריים שמשמישים, לצערנו הרב, לניסויים. הקופים האלה בהרבה מקרים נתפסים בטבע. יש קופים שמגודלים בחוות רבייה, אבל גם הסיפור של חוות הרבייה יש בו הרבה מאוד כיסוי על בעצם לקיחה מהטבע, כי יש קשר מאוד ישר בין ביקוש והיצע. זאת אומרת, חוות הרבייה יוצרות הרבה מאוד היצע, וההיצע יוצר גם ביקוש. בהחלטה של חוקר אם לעבוד דווקא עם קופים או כמה קופים לקחת למחקר זה או אחר, היא בהחלט גם קשורה לכמה זה עולה לו, כמה זה קשה להשיג את זה, זה ברור. ולכן, עצם קיומן של החוות גם מגדיל את הביקוש.
ענת רפואה: מדובר על זה שאנחנו חלק משרשרת של סחר אכזרי מאוד בקופים. שבדרך אגב, אנחנו נמצאים בשורה אחת עם מדינות כמו וייטנאם, מלזיה, ומאוריציוס, בנושא של סחר בקופים לניסויים.
מגיש: איך זה קרה?
ענת רפואה: הייתה איזושהי פרצה לפני כתשע עשרה שנה שאפשרה להקים את חוות מזור, חווה שנמצאת במושב מזור.
קריין: אבל חדשות טובות, לפחות חלקית, בזמן העבודה על הסדרה, החליט השר הקודם להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להשתמש בסמכותו החוקית ולהורות על צמצום הפעילות בחוות מזור, לאסור לחלוטין יבוא או ייצוא של קופים לצרכי מסחר או ניסויים, שמטרתה אינה לצורך מחקרים רפואיים מצילי חיים בלבד. בהחלטתו, נראה כי הוא סתם במשהו את הגולל על שלל התרגילים שבחסותם, הפכה המועצה לניסויים בבעלי חיים לגוף דרקוני,חסין מפני חקיקה מגבילה, או כל ביקורת לגיטימית, אפילו של מבקר המדינה.
ענת רפואה: קיימת הצעת חוק שרצה כבר בשלוש כנסות שלנו, שהמטרה שלה היא להוסיף שלושה נציגים של הארגונים למען בעלי חיים למועצה, ולהחליף את היו"ר בשופט, במקום בנסיין. והצעת החוק הזאת נתקלת בהתנגדות חריפה מאוד מצד האקדמיה ומצד הנסיינים, ואנחנו לא מצליחים לעבור אותה.
פרופ' רוני אבירם: צריך לשנות את מנגנון הפיקוח, ככה שלא יהיה רוב למי שמבצעים ניסוי, ככה שהמבוקר לא יבקר את עצמו, זה כל הרעיון, אתה מבין? הוא מאוד טריוויאלי.
מגיש: אבל אז באים החוקרים, ואומרים, סליחה, אנשים שאינם חוקרים, אינם מבצעים את הניסויים בבעלי חיים, לא יכולים לקבל החלטות בנושא כי הם לא מבינים את ההשלכות, זה נושא מאוד מאוד מקצועי.
פרופ' רוני אבירם: אז במובן הזה, בעצם הם מבקשים איזשהו שטח אקס טריטוריאלי, שמוגן מפני כל שיפוט חברתי. זאת אומרת, הם מבקשים חסינות מבתי המשפט. זאת אומרת שאם בעיה כזאת עולה בפני בית משפט, השופט הוא לא רופא, או לא חוקר מוח, איזו זכות יש לו להתערב? מה לעשות, החברה הדמוקרטית בנויה על הרעיון שאלו הם האזרחים, אפילו במדינות אחרות, זה שניים עשר מושבעים, או השופט שהוא הדיוט מהבחינה הרלוונטית, האזרחים עם קומון סנס, ובמקרה של שופט, גם עם איזשהו ניסיון שיפוטי, מכריעים על סמך עדויות שמומחים צריכים להביא בפניהם. וזה מה שצריך לקרות בהקשר הזה. מחקר מדעי הוא לא קדוש, הוא לא...אנחנו לא החלפנו את עבודת האל בעבודת המחקר המדעי. מחקר מדעי זה ערך חשוב, זה אמצעי חשוב, אבל הוא צריך לעמוד מול ערכים באמצעים אחרים, כמו זכויות בעלי החיים, שזה ערך הומניסטי בסיסי, שהוא לא פחות חשוב לחברה דמוקרטית.
קריין: לפרק הזה של אחרינו המבול, ביקשנו לראיין את יו"ר המועצה לניסויים בבעלי חיים. ביקשנו לצלם במעבדות המחקר שבהם מתבצעים הניסויים. אך שוב ושוב נענינו בשלילה. הפרופ' צפרירי ממכון וייצמן היה האמיץ היחיד שהסכים לדבר, אולי מפני שכדרך של התגוננות מפני פעילים רדיקליים למען בעלי החיים, אימץ אף הוא את אותה רטוריקה נוקשה המדברת במונחים של אמת מוחלטת, טובים ורעים. כך או כך, לראיון הזה הוא התכונן היטב, אפילו ערך חישובים סטטיסטיים שבלבלו לא מעט אנשים, בהם גם פקידים בכירים וחברי כנסת.
פרופ' אלכס צפרירי: מספר הקופים שמשתמשים בהם בארץ, אוקיי? הוא הרבה יותר נמוך ממה שבמדינות העולם. והמספר הוא 5.5 קופים למיליון תושבים. כלומר, שלושים...
מגיש: עד כדי כך רחוק הלכתם עם הסטטיסטיקה? מדדתם קוף על אדם?
פרופ' אלכס צפרירי: תראה, זה הכי פשוט, כי זה צריך להיות ביחס לאוכלוסיה שקיימת. לעומת זאת, המספרים המקבילים באירופה, כי הרי אנחנו תמיד מדברים עליהם, הנה, בארץ זה 5.5 למיליון תושבים, בבלגיה זה 43 למיליון תושבים, זו מדינה פחות או יותר בגודל שלנו. 7 בשוודיה. 61 בשוויץ. 75 למיליון תושבים בבריטניה.
ענת רפואה: אנחנו מכניסים חמש מאות אלף בעלי חיים, קופים, כלבים, חתולים, חזירים, סוסים, ארנבות, מכרסמים, למעבדות, כל שנה בישראל.
מגיש: רק בישראל חמש מאות אלף?
ענת רפואה: רק בישראל חמש מאות אלף. והם עוברים ניסויים מחרידים. הכל נסתר מעיני הציבור. והם שומרים על זה מאוד מאוד בסודיות, כי הם יודעים שאם הציבור היה רואה את מה שקורה מאחורי דלתות המעבדה, הוא היה מתנגד לזה בכל תוקף.
פרופ' רוני אבירם: הפרלמנט של קטלוניה, חבל הארץ הצפוני בספרד, אסר על מלחמות שוורים. בגלל העיקרון של זכויות בעלי חיים. זה שינוי תרבותי עמוק מאין כמותו. זו רק דוגמה אחת לעובדה שהתפיסות משתנות באופן דרמטי בעשורים האחרונים, והיחס לניסויים בבעלי חיים לא יכול להשאר מאחור. וכיום, למרות שברמה ההצהרתית, החוק הוא מתקדם, ברמה המעשית הוא מאוד מאוד מפגר.
קריין: בפורום המכובד שפרופ' רוני אבירם עומד בראשו, אנשי האקדמיה נגד ניסויים בבעלי חיים רשומים כבר יותר מארבע מאות חברים המבקשים להחמיר את הפיקוח על הניסויים. מרבית חברי הפורום אמנם בחוגי החברה והרוח, אבל לא משום שאין לחזונם ההומניסטי תמיכה בקרב חוקרים בחוגי הטבע, מדגיש פרופ' אבירם. העמיתים מהחוגים האלה בדרך כלל חוששים להביע את עמדתם בגלוי, פן יבולע להם, וקידומם ייפגע. פרופ' עמית גפן, מומחה בהנדסת רקמות, אינו נמנה עם השתקנים, ויותר מכך, הוא חלוץ של ממש המבקש להפוך עולמות כדי למצוא תחליפים מוצלחים לחיות המעבדה.
פרופ' עמית גפן: לפני כחמש שנים הייתה פריצת דרך עצומה בתחום של הנדסה ביו רפואית, תחום חדש לגמרי שנקרא, הנדסת רקמות. בתחום הזה אנחנו יכולים ליצור רקמות ביולוגיות, חיות מתפקדות, ממש כמעט יש מאין, מה שפותח לנו אפשרויות עצומות כדי למעשה לצמצם, ובעתיד הרחוק, אולי להחליף את הניסויים שאנחנו היינו עושים בבעלי חיים.
קריין: ולמרות זאת, הנה עוד זיק של תקווה, הוכחה שגם אם השינוי לא קורה ביום אחד, על פני זמן הוא קורה גם קורה. תהליך מתמשך שאפשר לכנותו, אם תרצו, האבולוציה של המוסר. בשנת 2000, אחרי מאבק מתיש וממושך של הארגונים הפועלים למען בעלי החיים, החלו מוסדות המחקר בארץ לשחרר קופים אחדים בתום הניסויים בהם לטובת העברתם לשיקום.
תמר פרידמן: קופים, יש להם מורכבות חברתית מאוד מאוד גבוהה. ולדעת איך להתקרב לקוף אחר, מה לעשות, איך לא להסתבך עם קוף אחר, כל זה קוף לומד שהוא גור, ובמשך שנות הילדות שלו, בחברת הקופים. הצורך להיות עם קוף אחר הוא טבוע בהם. אנחנו רואים את זה בקופים שמגיעים, לפעמים כל מה שהם רוצים זה רק להחזיק קוף אחר, אבל הם לא יודעים איך עושים את זה, כי אם אתה קוף, אתה לא יכול סתם לגשת לקוף אחר ולתפוס אותו. אתה צריך לדעת איך לבקש, איך לא להסתבך, ואת זה הם לומדים אצלנו.
קריין: בסוף מסלול הלימודים לקופים האקדמיים, בוגרי הפקולטות היוקרתיות מהאונ' העברית, בר אילן, ומכון וייצמן, מי שהגיעו לכאן כפרטים מנוכרים זה לזה הופכים לקבוצה מגובשת ובעלת היררכיה, כמו בטבע ממש. בנקודה הזאת בדיוק, הם עולים על מטוס בדרך לחיים חדשים וחופשיים בפארק או בשמורת טבע באסיה או באפריקה. שוב לחיות על צמרות העצים, המקום שממנו נלקחו באכזריות, הם, הוריהם, או הורי הוריהם. מעט חמלה בים של צער. ונחזור למציאות, לתחנה הבאה שלנו, חיות משק בשם תרנגולות, מטילות ביצים מקצועיות, נטולות תנאים מינימליים, לפחות כשהן חיות בתוך לולי הסוללה האלה, השוללים מהן לממש את טבען באופן בוטה. אם לא די בכך, על הפרק רפורמה רדיקלית שבאצטלה של התייעלות, תרע עוד יותר את מצבן הרעוע ממילא. רפורמה שלפחות לפי שעה, הוקפאה בהוראת בג"צ.
גלעד אסתריק: הצרכן צריך לדעת שאם הוא רוצה ביצה שלא עינו את התרנגולת, צריך להבין שכלכלית לגדל תרנגולות, מה שנקרא, ביצי חופש, תרנגולות שמסתובבות חופשי, זה מצריך הרבה מקום, וזה מייקר את הביצה.
קריין: ואכן ביצה שהוטלה בלול מהסוג הזה, שאף הוא מודרני דרך אגב, עולה יותר מביצה שהטילה תרנגולת בלול סוללה, ומשום כך, אין מנוס מהתמודדות מורכבת, מהכרעה ערכית ומצפונית, האם כסף הוא באמת חזות הכל? האם השיקול הכלכלי אכן מצדיק גרימת צער בעלי חיים, כדי לממש את שאיפתנו לקבל ביצים במחיר מוך מעלות הייצור הריאלית שלהן, וזאת באמצעות דחיסתן לתאי הלחץ האלה, לפני נוסחה פשוטה, הקובעת, מקסימום תרנגולות במינימום שטח. נוסחה שהלולן שמוליק שורוניק, שבעבר גידל אף הוא בלולי סוללה, דוחה היום על הסף. התרנגולות שלו פורשות כנפיים, מטיילות בחצר, ויש גם תכנית אמנותית.
שמוליק שורוניק: עשיתי ניסיון, הכנסתי מוזיקה קלאסית, כולם צוחקים על זה, אבל אני מניח שרוגע, כמו שמשפיע על בני אדם ועל בעלי חיים, גם משפיע על התרנגולות. הן מתקרבות לרמקולים, עומדות ליד זה, ומאזינות.
מגיש: ומה הן אוהבות במיוחד?
שמוליק שורוניק: ארבע העונות של ויולדי.
קריין: אחרית דבר, לקראת סיום הפרק והרגלנו באחרינו המבול, בחרנו להתמקד בחצי הכוס המלאה, להראות שיש גם דרך אחרת להתמודד עם הבעיות, להראות שאת החוליה החלשה אפשר גם לחזק, לא חייבים לנתק. ושלעולם לא מאוחר מדי להתחיל להתנהג כמו בני אדם.
דר' יוסי לשם: התנשמת גרה ליד מעונות אדם, והאוכלוסיה שלהן ירדה בצורה מאוד משמעותית, כי לא היה להן כבר איפה לקנן. הן מקננות בעליות גג, באסמים, בבורות מים. ומה שעשינו, אנחנו פשוט בנינו להן וילות על חשבוננו, והן מתברר, ברגע שבנינו להן מקומות קינון, תוך שנים ספורות האוכלוסיה שלהן שוב חזרה לאוכלוסיה מקורית, ובשדות החקלאיים הן מחסלות את העכברים, לא מחסלות אותם לגמרי, אבל מורידות אותם לרמה כל כך נמוכה שלא צריך להשתמש בחומרי הדברה.
5 אייטמים אחרונים של גיא פאר
שנה מרואיינ/ת: גיא פאר
 
30/04/2014,   ערוץ 2 ,  נועה אורון:אחת הדילמות שמלווה רוכשי דירות היא עם לעבור לשכונה ותיקה או שכונה חדשה, מוסדות החינוך באיזור מהווים שיקול משמעותי בבחירה. מדברים:.עופר זהבי-רכש דירה בשכונה ותיקה בכפר סבא,פרופ' עמוס רולידר,גיא פאר-רכש דירה בשכונה חדשה    רכוש תמלול
02/01/2014,   ערוץ 2 ,  מנחם הורוביץ: על עובדים המטפלים בבע"ח     רכוש תמלול
22/06/2013,   טלויזיה ישראלית ערוץ 1 ,  השפעת הפרסומות על הצרכן . תרבות ההתמכרות לקניה וצריכה המערבית . השפעת תרבות הצריכה על זיהום כדור הארץ. דוד קנפו - אדריכל . אילן לוקאץ. עינת קרמר - עמותת " טבע עברי". ד"ר גיא פאר - מכון לייפציג. פרופ' אבנר דה שליט - אונ' עברית.     צפה