פרופ' יהודה אדלר- שיבא, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה מארח את סגן אלוף יואל הר אבן- ראש מטה של מרכז רפואי שיבא, משלחות סיוע הומניטרי בעולם. ניק וולפסון- רופא יהודי מתנדב בסאן פרנסיסקו
 
סוג מדיה:  רדיו
מקור:  רדיו תל-אביב
תאריך:  15/02/2017
שעה:  20:04:06
תכנית:  תכנית הבריאות
אורך:  50:07
מרואיינים:  
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635050
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
פרופסור יהודה אדלר : ערב טוב. כאן פרופסור יהודה אדלר, שוב אתכם בתכנית הבריאות של ישראל, הנהלת בית החולים שיבא, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, מינהל מערכות בריאות. היום, יש לנו תכנית מיוחדת, היום אנחנו לא נדבר עם רופא, גם לא עם מישהו ממקצועות הבריאות, אלא עם מישהו שהוא חשוב ביותר. יש לנו כאן את ידידי וחברי, סגן אלוף יואל הר אבן - ראש המטה של המרכז הרפואי שיבא, בית החולים תל השומר, שירת עד לאחרונה בתפקידי מפתח בחיל הרפואה, במהלכם היה שותף להוצאת לא פחות משמונה משלחות סיוע הומניטרי לגורמים שונים בעולם והשתתף באופן פעיל, בארבע משלחות סיוע. האחרונה שבהן בנפאל, בחודש מאי 2015, בה שימשת יואל, כסגן מפקד המשלחת.
יואל הר אבן : אמת. ערב טוב, יהודה. ערב טוב למאזיני רדיו תל אביב.
יהודה אדלר : שמונה משלחות, איך הספקת?
יואל הר אבן : עשרים וחמש שנים, שירות. יש הספק.
יהודה אדלר : ואתה נראה צעיר.
יואל הר אבן : תודה.
יהודה אדלר : בוא נתחיל משאלה בסיסית, אגב, אנחנו לא.. אנחנו בדרך כלל פותחים עם מישהו מבחוץ, באיזה שהוא נושא אקטואלי כל תכנית, אבל היום יהיה לנו באמצע, משהו שהוא אקטואלי לתחום שלך ואתה תאמר את זה בבלוק השני שלנו. איך הגעת לעסוק בתחום הזה?
יואל הר אבן : כקצין צעיר, בבית הספר לרפואה של הצבא, בה"ד 10, נחשפתי בעצם פעם ראשונה למשלחת הראשונה, זה היה ב-1994, חיפשו מתנדבים שמוכנים לצאת לאפריקה, לפרק זמן ארוך וככה בעצם התחלתי את המסע שלי, שהמשיך אחר כך למשך עשרים וחמש שנים, ארבע משלחות פעילות ועוד שמונה משלחות שהייתי שותף בהוצאה שלהן, אבל הכל חוזר למקום ההוא, לבית הספר לרפואה צבאית.
יהודה אדלר : לאיזה אירועים מדינת ישראל הוציאה משלחות סיוע?
יואל הר אבן : תראה יהודה, אפשר לחלק את המשלחות לשניים בגדול. האירועים הראשוניים זה אירועים שהטבע יוצר אותם, האירועים השניים זה אירועים שהאדם יוצר אותם, לדוגמה, משלחות שיצאו לאירועים של אירועי פליטות, מלחמות אזרחים והסוג השני, כמו שאמרתי קודם זה בעיקר אירועים שקשורים לרעידות אדמה, שיטפונות, צונאמי, אז למדינת ישראל יש היסטוריה משנות החמישים, אמצע שנות החמישים, אם אני זוכר טוב, האירוע הראשון ביוון, רעידת אדמה. בעצם לאורך השנים, מדינת ישראל, באמצעות חיל הרפואה וצה"ל, שולחים משלחות לכל הסוגים שציינתי, לכל העולם.
יהודה אדלר : יש משלחות שאנחנו לא שמענו ולא נשמע עליהן?
יואל הר אבן : לא.
יהודה אדלר : אנחנו שולחים גם משלחות לארצות לא חברות שלנו, בלשון המעטה?
יואל הר אבן : אנחנו שולחים משלחות והצענו בעבר לשלוח משלחות גם למקומות שאין לנו יחסים דיפלומטיים מוכרים. מי שיסכים לקבל אותנו ואיפה שנהיה רצויים - לשם ניסע. אנחנו לא מבדילים גזע, דת, מין, צבע, זה לא מעניין אותנו בשלב הזה.
יהודה אדלר : כמה זמן לוקח, אגב, זאת שאלה של גיא מתל אביב, יש כאן הרבה שאלות של המאזינים, אגב, אפרופו שאלות ואפשר להפנות שאלות ליואל ואליי בנושא משלחות סיוע, בכלל רפואת אסונות, לסמס 7000102-055, אבל בינתיים כבר זורמות שאלות ואחת השאלות של גיא מתל אביב, הוא שואל - כמה זמן לוקח לארגן משלחת חירום רפואית לחו"ל ובית חולים שדה? לפי מה נקבע אלו רופאים ייסעו? האם הרופאים ללא גבולות נכללים בסיוע רפואי לחו"ל? איזו שאלה.
יואל הר אבן : טוב, זאת שאלה ארוכה, ננסה לענות עליה בחלקים. כמה זמן לוקח לארגן משלחת - השאלה הזאת היא חשובה כי ואני עונה לך גיא, במשלחות שבהן אנחנו מגיעים לאירוע אסון, לאלמנט הזמן יש חשיבות מכרעת, ביכולת שלך להגיע לאנשים, להגיע למחולצים, בעיקר במקומות שבהם יש רעידת אדמה ולמשלחת הרפואה מצטרפת משלחת חילוץ של פיקוד העורף. אנחנו מכירים את הסטטיסטיקות ויודעים שהסיכויים הולכים ופוחתים, ככל שהימים גוברים או ככל שהימים חולפים, הסיכוי לחלץ פצועים חיים מתוך ההריסות, הולך ופוחת ולכן, לאלמנט הזמן באירועי חילוץ יש משמעות קריטית. אנחנו משתדלים מאוד לעמוד בלוחות זמנים שהם מדברים על עד שבעים ושתיים שעות, להיות בארץ היעד, זאת אומרת, שאנחנו צריכים בשבעים ושתיים השעות האלה, להיערך, להביא את כל הציוד, לארגן אותו, לשקול אותו על המטוסים, לארגן מטוסים, לארגן כוח אדם ולנסוע לפעמים למקומות שנמצאים שש עשרה שעות טיסה וחמשת אלפים- ששת אלפים קילומטר ממדינת ישראל, אבל זאת המשימה ועמדנו בה בכבוד, לאורך כל השנים.
יהודה אדלר : איך קובעים איזה רופאים ייסעו?
יואל הר אבן : וואו, סוגיית כוח האדם היא סוגיה מורכבת.
יהודה אדלר : אגב, זה לא רק רופאים, נכון?
יואל הר אבן : לא, לא. המשלחת מורכבת מרופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, אנשי רנטגן, אנשי מעבדה, אנשי לוגיסטיקה, אנשי אבטחה, אנשי תקשורת, אנשי מטבח, אתה צריך לכלכל אנשים, לפעמים שבועיים, לפעמים שלושה, במקום כמו נפאל או מקום כמו האיטי ולכן, קודם כל בוחרים אנשים שמתנדבים למשימה. המשימה הזאת היא משימה בהתנדבות, לרוב, אנשים עוזבים את ביתם, בהתראה מאוד קצרה, כי אנחנו לא קובעים מתי תהיה רעידת אדמה במקום כזה או אחר בעולם וכמו שאמרתי קודם, לסוגיית הזמן יש פה חשיבות קריטית ולפעמים, להחליט אם לקחת מישהו או לא, זה האם הוא זמין או לא, או יש לו דרכון תקף או לא, אבל סוגיית כוח האדם אני מוכרח לומר, לאורך השנים והניסיון שלי, שזה האירוע היותר משמח בתוך האירוע הזה, כיוון שאנשים נרתמים ומתנדבים הרבה מעבר ליכולת שלנו, לקחת במטוס.
יהודה אדלר : כן.
יואל הר אבן : ובאמת אולי החלק הפחות נעים בקטע הזה, זה לומר לאנשים - סורי, אין לנו מקום בשבילכם על הטיסה, או תבואו בנגלה הבאה, אם תהיה נגלה הבאה. אז סוגיית כוח האדם היא באמת הסוגיה הפחות בעייתית בנושא הזה. רוח ההתנדבות שמפעמת בעם שיושב בציון היא פשוט מדהימה באירועים כאלה.
יהודה אדלר : מדהים. אני אשאל שאלה קצת, אולי קנטרנית, המשלחות שלנו, במה הן שונות ממשלחות אחרות בעולם?
יואל הר אבן : לא, זו שאלה בכלל קנטרנית, היא מאוד רלוונטית.
יהודה אדלר : אבל אגב, אני מתאר לעצמי שלא רק אתם, מגיעות הרבה משלחות מהרבה מדינות.
יואל הר אבן : נכון, אבל, המיידיות היא מכרעת, זאת אומרת, אתה צריך להגיע מהר ולטפל חזק, לבוא חזק, לבוא שלם, לבוא עם כל היכולות שאתה יודע לתת ולטפל. אנחנו, משלחות חיל הרפואה וצה"ל ביחד עם פיקוד העורף, יודעים להגיע מהר, חיל האוויר מסייע פה, אנחנו יודעים להגיע מהר, אנחנו לא ערוכים להישאר בקרקע, למעלה משבועיים, זאת החלטה. משלחות שצבאות זרים מוציאים, בדרך כלל, לא ליותר משבועיים - שלושה, בנגלה השנייה, מגיעות משלחות של ארגוני סיוע מכל העולם, שבנויות על מתנדבים ואז הם כבר מגיעים לפרקי זמן יותר ארוכים של חודשים, אבל אנחנו יודעים להביא בבת אחת, במקום אחד, משלחת של שישים, שבעים, שמונים, תשעים איש.
יהודה אדלר : בזמן הנכון.
יואל הר אבן : בזמן הנכון, ברגע האקוטי, מכל מקצועות הכירורגיה והטיפול הנמרץ והמתקדם, לתת את הטיפול האקוטי ולהעביר הלאה את החולים ואת הפצועים, לארגונים ובמידה שיש מדינה שמתאוששת, אז למדינה המתאוששת שתטפל בפצועיה.
יהודה אדלר : יש כאן שאלה - האם רופאים ללא גבולות נכללים בסיוע רפואי לחו"ל?
יואל הר אבן : אנחנו לא אומרים לא לשום ארגון שבוחר להצטרף אלינו. מישראל יוצאת המשלחת, כמשלחת צה"ל, חיל הרפואה, פיקוד העורף, מדינת ישראל. כשאתה מגיע ונוגע בקרקע, תוך שעות מצטרפים אליך משלחות, ארגונים, מתנדבים, תכף נדבר עליהם, מכל העולם ואנחנו מקבלים בזרועות פתוחות ועובדים עם כל ארגון וכל יחידה, שתרצה לבוא ולעבוד ולתרום לנו ולהיעזר בנו. אנחנו מספקים אוכל ושירותים, בתוך המחנה שלנו ולא אומרים לאף אחד - אתה לא רצוי פה.
יהודה אדלר : טוב, זה היה על הסיפתח ועכשיו, אנחנו נעבור לשיר ראשון, שנתתי לך כמובן את הכבוד לבחור אותו, בוא תספר לנו את הסיפור מאחוריו ולמי אתה מקדיש אותו.
יואל הר אבן : השיר קודם כל מוקדש לכל החברים, במשלחות הסיוע של חיל הרפואה, פיקוד העורף. השיר הוקדש לי לראשונה, כשחזרתי ב-1994 מהמשלחת ברואנדה, על ידי נתן זהבי. השיר מספר סיפור על איש שסוחב את אחיו ושהוא פוגש אדם אחר והוא שואל אותו, אני רואה שאתה כורע תחת המסע, האם זה לא כבד לך, הוא עונה : לא, הוא לא כבד לי, הוא אח שלי. באירוע הזה, כולנו אחים וכולנו נכנסים וסוחבים את המסע.
יהודה אדלר : מדהים. נשמע עכשיו את השיר.
(הפסקת פרסומות)
יהודה אדלר : איתנו, סגן אלוף יואל הר אבן ועל הקו, יואל, יש לנו הפתעה. על הקו נמצא ניק וולפסון, רופא יהודי מתנדב, שמגיע על חשבונות מסן פרנסיסקו בכל פעם, שצה"ל מוציא משלחת סיוע.
יואל הר אבן : כל הכבוד לו.
יהודה אדלר : ניק, מה שלומך?
דוקטור ניק וולפסון : כן. ערב טוב. אני בסדר, תודה. ערב טוב.
יהודה אדלר : איך מזג האוויר בסן פרנסיסקו?
ניק וולפסון : אנחנו ב.. קצת, קצת קר ואתם יודעים, אנחנו פה יושבים על המים, בסן פרנסיסקו והמים קרים פה.
יהודה אדלר : כן. גם כאן יורד גשם. אני שומע עליך נפלאות מיואל. יואל יושב כאן לידי, יואל, תשאל.
יואל הר אבן : היי, ניק, מה שלומך?
ניק וולפסון : בסדר גמור, תודה רבה. מה שלומך?
יואל הר אבן : איזו הפתעה עשו לנו, להעלות אותך על הקו, מסן פרנסיסקו הרחוקה.
ניק וולפסון : אני מאוד מתרגש ומאוד .. זה כבוד גדול בשבילי.
יהודה אדלר : ניק, אני מבין שאתה מתנדב בכל משלחת. אתה רק מקבל את הידיעה, אתה כבר על מדים, בדרך עם מטוס למקום.
יואל הר אבן : תן לי לספר על ניק, שלא יספר על עצמו.
יהודה אדלר : אוקיי, יואל יספר לנו.
יואל הר אבן : תשמע, ניק, מגיע לכל משימה, זה היה בצוק איתן והיה בפיליפינים והיה בהאיטי והיה איתנו בנפאל ובאמת, רוח ההתנדבות זה אחד הדברים שדיברנו עליהם בחלק הקודם, אבל שמישהו מגיע מחצי עולם ועוזב את הקליניקה ואומר למטופלים שלו, חבר'ה, חכו, יש לי עכשיו משימה עם צה"ל, אני הולך לטפל בחיילי צה"ל בצוק איתן ובנפאל ובהאיטי, זה לא משהו שהוא טריוויאלי ואני חושב שניק והאחרים, מסמלים את הרוח היהודית המיוחדת, שמפעמת בו והוא חלק מאיתנו, פשוט חלק מאיתנו.
יהודה אדלר : ניק, מה אתה אומר?
ניק וולפסון : אני, קשה לי להוסיף הרבה, חוץ מכמה דברים. אני, החלק המיוחד והחלק המרכזי בבית החולים הצבאי, השדה עצמו והאנשים שנמצאים שם, אנשים שבנו את זה לאורך השנים, אנשים מיוחדים במינם, זה משהו ש.. להיות.. אם יש לך הזדמנות להצטרף אליהם ולא לנצל את ההזדמנות הזאת, זה לא נכון ואני לא סתם אומר את זה, לרצות את.. זה לא, אני באמת מעריך כל כך את כל רגע שיש לי, להיות בקבוצה של אנשים, שתתארו לעצמכם, בית חולים, אנשים בעיקר מילואימניקים, שהם באים להתנדב בעיקר והם בעלי מקצוע מעולים, במחלקה למשל, של התאוששות או במחלקה אורתופדית, פועלים יום - יום ולילה -לילה, פרופסורים, בעלי ידע ברמה בין -לאומית ועושים את ביקור החולים ביחד ואיכות השירות שהם נותנים לנפגעים ולנפגעים מכל העולם, זה אנשים מכל צבע, מכל לאום, מכל דת, בלי בכלל להבדיל ביניהם, זה משהו מיוחד במינו, אבל בנוסף לזה וסליחה שאני אולי לוקח יותר מדי מזמנכם, מזמן השידור, אבל הדבר המיוחד הוא הרוח שישנה ביחידה הזאת והרוח היא רוח שאי אפשר לתאר אותה, זה רוח של ידידות, זה רוח של משפחה וזה לא קיים באף מקום בצורה כזאת, במידה כזאת, אז איך לא לבוא?
יהודה אדלר : ניק, אתה נשוי?
ניק וולפסון : אני כן.
יהודה אדלר : יש ילדים?
ניק וולפסון : יש לי בן, כן, יש לי בן שגר בקנדה.
יהודה אדלר : מה המשפחה, מה האישה אומרים על השיגעון, במירכאות, שלך? הרי זה לא שכיח.. אתה יודע, הלוואי והיו הרבה כמוך, אבל אין. יש אבל לא הרבה.
ניק וולפסון : יש, יש אנשים, יש.. בימינו, יש הרבה משוגעים בסוגריים.. אשתי מאוד תומכת. אנחנו מאוד תומכים בכל הנושאים ששייכים לישראל וליהדות גם. אני יושב ראש של הארגון שנקרא ... בצפון קליפורניה, בזמני החופשי ועושים כמיטב יכולתנו, היות ואנחנו בנסיבות משפחתיות לא נמצאים בארץ, אז עושים את מה שאפשר לעשות כאן.
יהודה אדלר : מאיפה מגיעה תחושת השליחות הזאת?
ניק וולפסון : זה מהגנים שלנו.
יהודה אדלר : תשובה טובה. גם ההורים היו כאלה? גם הילדים כאלה?
ניק וולפסון : אני מאמין שהבן שלי, אמנם הוא אבא צעיר עכשיו והוריי, אני יליד, כפי שאתה אולי שומע .. של ברית המועצות לשעבר, אבל הלב שלי הוא בארץ ומה אני אגיד לכם? זה קשה לא להיות שם, קשה לא להיות בין החברים הכל כך מיוחדים וקרובים, אבל החיים.. נסיבות לפעמים חשובות מהמיקום הגאוגרפי.