טליה פלד קינן - במשך עשרות שנים עמדה מזוודה מסתורית אחת נעולה בדירה בהולנד והעלתה אבק, אסור היה לפתוח אותה. המרדף אחר סרטון קצר בשחור-לבן שנמצא בבטן המזוודה וסיפר סיפור על חיים שלמים בתקופת מלחמת העולם השנייה
 
סוג מדיה:  טלויזיה
מקור:  ערוץ עשר
תאריך:  17/03/2017
שעה:  20:57:52
תכנית:  שישי
אורך:  13:59
מרואיינים:  טליה פלד קינן, אילה חסון
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635014
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
אילה חסון : במשך עשרות שנים עמדה מזוודה, אוי זה כתבה מדהימה, תסתכלו. במשך עשרות שנים עמדה מזוודה מסתורית אחת נעולה בדירה בהולנד והעלתה אבק. אסור היה לפתוח אותה, כאילו אם יפתחו את המנעולים המזוודה תיפתח, היא תספר סיפור שאסור שיישמע. טליה פלד קינן יצאה השבוע למסע בן 78 שנים, אחרי סרטון קצר בשחור לבן שנמצא בתוך בטן המזוודה הנעולה וסיפר סיפור על חיים שלמים.
אנדרה בורה, מצא את סרט החתונה של הוריו : המזוודה היתה מזוודה חומה, קשיחה, אני הייתי אומר בגובה כזה בערך. סגורה, כמו תמיד כפי שהיא היתה, כל השנים שהכרתי אותה.
טליה פלד קינן : כמעט כמו בכל סיפור שמתגלה בו אוצר, גם כאן מופיעה מזוודה סודית, המזוודה שאסור היה לדבר עליה, לשאול עליה ובוודאי שלא לגעת בה, או חלילה לפתוח.
אנדרה בורס : מדי שנה הייתי אומר לה אמא, צריך לפתוח את המזוודה. את צריכה לספר מה יש שם. וכל שנה התשובה היתה לא.
טליה פלד קינן : המזוודה הזאת הלכה איתם לכל מקום?
אנדרה בורס : כן.
טליה פלד קינן : שאלת?
אנדרה בורס : לא. אתה לא שואל. ילד יודע מה מותר לשאול, מה אסור לשאול. אתה יודע שבתוך המזוודה הזאת נמצא כל הסבל, נמצא כל הכאב, נמצא כל היגון.
טליה פלד קינן : איזה שם היית נותן למזוודה?
אנדרה בורס : המזוודה, בהא הידיעה.
טליה פלד קינן : ביום שבו מימי, אמו של אנדרה נפטרה, הוא ידע שהמזוודה החומה חייבת להיפתח. הוא טס להולנד אל בית הוריו ושם יחד עם שתי אחיותיו הם פתחו את מה שהורחק מהם כל חייהם.
אנדרה בורס : מצאנו מכתבים, דרכונים של הדודים שנרצחו.
טליה פלד קינן : בין המכתבים והמסמכים יש גם סליל ישן של סרט, אף אחד לא יודע מה מצולם בו, אבל הוא עתיד לטלטל משפחה שלמה ולא רק אותה, אלא גם היסטוריונים ברחבי העולם.
אנדרה בורס : אנשים מרחבי תבל הגיבו, לראות סוף סוף תיעוד של הקהילה היהודית של אותה עיירה נידחת, שאין תיעוד אחר עד היום.
חיים גיזולי, מנהל מאגרי המידע של בית התפוצות : הסרט הזה אפשר ללמוד ממנו על אורח חיים של יהודים, על המנהגים שלהם. אנחנו רואים את המקום שלהם בחברה והמסמך הזה מתעד ומנציח את זכרם ואת המורשת שלהם.
אייל בורס, בנו של אנדרה : אנשים רגילים לראות את השואה בתמונות סטילס, שהן מתות בפני עצמן. אתה מסתכל על קרובי משפחה שמתו בסטילס והם קפואים בזמן. וכשאבא שלי פתאום רואה את הבני משפחה שלו זזים ולא רק זזים, מחייכים, שותים אלכוהול, אמא שלו מלקקת את האצבע כדי לשים טבעת, פתאום אתה מבין בצורה הרבה הרבה יותר ברורה שהבני אדם האלה חיו, שהיו להם חיים. אנשים מסתכלים למצלמה ומחייכים, כמו שבצילומי חתונות שלנו כזה מרימים את הכוסית ומחייכים, ואז זה קורם עור וגידים ואז זה הופך להיות בני אדם ואז לדוד של אבא שלי יש פרצוף, הוא שותה, הוא שמח ואתה פתאום לדעתי נוחת עליך שזה בני אדם.
טליה פלד קינן : והסרטון הזה חושף את סיפורה של יהדות הולנד שכמעט ונעלמה כליל.
אייל בורס : כמעט כל בן אדם שני או שלישי שאני רואה בסרט הזה, מת תוך שנתיים שלוש מהרגע שהחתונה הזאת צולמה.
אנדרה בורס : אבי איבד את שני האחים שלו שהיו נשואים, הכלות של סבתי, הנשים שלהן נרצחו, הם נרצחו, שני הילדים נרצחו, אחד בגיל חצי שנה, אחד בגיל ארבע וחצי-חמש. מצד אמי אבא שלה נרצח, הדודים, הדודות, 102 אלף מתוך 140 אלף יהודים נרצחו.
טליה פלד קינן : זה סרטון חתונה שצולם הרבה לפני שכל אחד החזיק בידיו סמארטפון עם מצלמה, הרבה לפני שהיתה טלוויזיה, בימים שחשבנו שבהם אנשים באמת התקיימו רק בשחור ולבן.
אייל בורס : 1932, בערך שמונה מילימטר נכנס לשוק. סבא שלי היה לו מצלמת שמונה מילימטר. בדיוק אמרתי לאבא שלי שאם אבא שלך היה חי היום, ברור לי שהיה לי שהיה לו את הטלפון הכי מתקדם, כי אם הבן אדם, לא רק בשנת 39, לא רק שיודע מה זה שמונה מילימטר, ההורים שלי אין להם תיעוד מהחתונה שלהם מוסרט, אין להם, רק סטילס. אגב, גם אמרתי לאבא שלי באיזה שהוא שלב, תשמע, זה עלה לא מעט כסף, זה מעניין, כלומר ממש השקעה.
טליה פלד קינן : זה צולם בשנת 1939, ביום חתונתם של הוריו של אנדרה, ברנד ומימי, כשנה לפני פלישת הנאצים להולנד.
אייל בורס : אם אני מראה לאבא שלי סרט חתונה של הוריו, זה עשוי להפוך להיות, לא רציתי להגיד את הדבר הזה, אבל השתמשתי במונח הזה התקף לב. אחרי דקה אתה תחייך, תגיד הא הנה זאת, הנה זאת, הנה זאת. אחרי ארבע דקות של צפיה אתה תגיד הלכה לי המשפחה.
אנדרה בורס : הלב היה חזק. אני בין מתי מעטים שזוכים לראות דבר כזה.
טליה פלד קינן : כשהסרטון הזה עלה לאינטרנט בשבועות האחרונים, חוקרים ויהודים מכל העולם גילו בו ענין. אבל מייל אחד מפתיע מכולם חשף סיפור שאף אחד לא ידע עליו, אדם בשם הנק מזהה בסרטון את האשה היהודיה שמשפחתו החביאה בשואה.
אנדרה בורס : הוא כותב שהאשה הזאת היתה במחבוא במשך שנתיים וחצי, בבית הוריו.
טליה פלד קינן : תן לי להבין משהו, עברו 70 שנה והוא זוכר את היהודיה שהם הצילו?
אנדרה בורס : כן.
טליה פלד קינן : הוא מזהה אותה בסרטון?
אנדרה בורס : כן, משום שהוא הכיר אותה מגיל אפס. הוא נולד ב- 42, היא נכנסה לבית של הוריו בשנת 43.
טליה פלד קינן : ואם זה לא מספיק מטלטל, אז מתברר שהבת של אותה משפחה הולנדית נוצרית חיה כאן בישראל בדרום כבר 50 שנה.
אנדרה בורס : זה סיפור מדהים, זה פשוט מדהים שהאשה, ואני עוד לא הכרתי אותה, אני אפגוש אותה עוד מעט בפעם הראשונה, שאשה שהוריה הצילו את הדודה של אמי, חיה בארץ 50 שנה.
טליה פלד קינן : ולא ידעתם על הקשר?
אנדרה בורס : לא, לא ידעתי מעולם על הקשר.
הנכדה : סבא, היא ילדה?
אנדרה בורס : מה?
הנכדה : היא ילדה?
אנדרה בורס : לא, היא אשה בת 75.
אייל בורס : זאת אשה שקשורה לחתונה של ההורים של סבא.
* זה יהיה אירוע מרגש.
אייל בורס : זה. זה בעלה?
* זה אתה אנדרה?
אנדרה בורס : כן. אני.
* כן.
אנדרה בורס : אנדרה. נעים מאוד.
* אז היא שמה מחכה בכניסה.
חנה פינוארס : שלום, אנדרה.
אנדרה בורס : זו פגישה מאוד מרגשת.
* גם פה יש לך משפחה?
אנדרה בורס : זה הבן שלי וזאת הנכדה. אייל.
אייל בורס : אייל.
אנדרה בורס : אנה.
הנכדה : שלום.
חנה פינוארס : מה שלומך?
אנדרה בורס : וזאת שי?
אנה : שי.
אנדרה בורס : אתה, מאיפה אתה?
* אני מקטלוניה.
אנדרה בורס : מקטלוניה. שי מדברת ספרדית?
* באמת?
* קולומביה.
אנדרה בורס : קולומביה.
אנה : יפה.
טליה פלד קינן : כבר בתחילת המפגש הקוסמופוליטי היפה הזה מתבהרת התמונה בחלקה. המשפחה של אנה, היום היא חנה, שמרה כל השנים האלה על קשר קרוב עם האשה שהם הצילו בשואה.
חנה פינוארס, הוריה החביאו בביתם שבהולנד את דודתו של אנדרה : אנחנו נשארנו כל הזמן בקשר. ואני אמרתי אנחנו קראנו לה דודה בוני, בגלל השם של התעודת זהות שלה החדשה, היתה גברת בנינג.
טליה פלד קינן : שזה שם לא יהודי?
אנדרה בורס : לא, זה שם בדוי.
חנה פינוארס : כן, כדי...
אנדרה בורס : אסור היה להגיד את השם האמיתי.
חנה פינוארס : נכון.
טליה פלד קינן : חנה עלתה לישראל בתחילת שנות ה- 60, וכך יצא החילוף המשונה הזה שבו חנה הנוצריה חיה ביישוב עומר בישראל, עם פאו בעלה הנוצרי גם הוא. והדודה היהודיה שניצלה בשואה חיה כל השנים האלה בהולנד, קרוב להוריה של חנה.
חנה פינוארס : אני רציתי גם להכיר יותר יהודים, אז ככה באתי לישראל והתחתנו בדיוק אחרי מלחמת ששת הימים. ראיתי, זה היה לקראת הסוף של הסרט, אבל הפה שלה, איך היא צוחקת ועיניים.
טליה פלד קינן : חנה היתה ילדה קטנה מאוד בזמן המלחמה, אביה הנוצרי עבד עם יהודים במשחטה. האב החליט ברגע אחד מסוכן במיוחד לתת מחסה לפראוקה, הדודה של אנדרה, שאותה ואת בעלה הכיר היטב. הבעל של פראוקה, סולומון, נרצח על ידי הנאצים והיא צילצלה אליו בדמעות.
חנה פינוארס : היא מתחילה לבכות, אז גם אבא הוא לא יכול להפסיק גם לקבל דמעות בעיניים. אבא אומר: את יודעת מה, פראוקה תורידי את הטלאי, את באה אלינו.
אנדרה בורס : הביתה.
חנה פינוארס : הביתה.
טליה פלד קינן : במשך שנתיים וחצי עד לסוף המלחמה פראוקה הסתתרה בביתם, חנה מספרת על רגע אחד אותו לא תשכח, הרגע בו קצינים נאצים נכנסו אליהם הביתה במטרה לאסוף שמיכות לחיילים הגרמנים ששכבו בשלג, בחזית הרוסית.
חנה פינוארס : הם גם נכנסו בבית שלנו, עלו על המדרגות, כל כך מסוכן. אחד הולך לשבת במטבח וקודם פראוקה שאלה מר... מה איתי? אולי אני נכנסת בארון? לא, אבא אמר, זה בדיוק ככה הם מבינים את הכל. לא, את ממשיכה לעשות את הכלים שם. והוא ישב שם, הנאצי. והאנק, הוא היה בן שנתיים בערך, הוא גם נכנס וגם אני הייתי במטבח והסתכלתי גם בהאנק והחייל עושה ככה להאנק ואני חשבתי כמה פעמים פראוקה עשתה כלים מחדש, כן, עד שהם גמרו והיא עמדה עם הגב אליו, הוא לא היה יכול לראות את הפנים שלה.
טליה פלד קינן : לפעמים גם את המובן צריך לציין. הרי אם הנאצי היה תופס את פראוקה היהודיה, כל המשפחה ההולנדית של חנה היתה נשלחת גם היא לתאי הגזים. לימים יקבלו הוריה הכרה כחסידי אומות עולם. וכאן המורכבות בהיסטוריה ההולנדית, הולנדים רבים סיכנו חייהם והצילו יהודים, כמעט יותר מכל עם אחר. והולנדים רבים יותר שיתפו פעולה עם הנאצים והסגירו יהודים. זאת אומה שעושה חשבון נפש בין שני הקצוות האלה.
בית הכנסת היהודי בו התחתנו הוריו של אנדרה בעיירה הצפונית בהולנד, לא שרד. היום יש שם אולם אירועים. אבל פריטים ממנו הובאו במבצע מיוחד לישראל לאחר המלחמה, וכאן בכפר בתיה ליד רעננה, יש בית כנסת שבו הם מונחים אחד אחד.
אנדרה בורס : בסרט רואים את הכלה ואת החתן, מגיעים מהצד הזה ומתיישבים כאן מתחת לחופה, לפני הבימה ואני מזהה.
טליה פלד קינן : וזו אותה בימה.
אנדרה בורס : זאת אותה הבימה. אני מזהה מהסרט בדיוק את הבימה הזאת. הרב עמד פה, החזן עמד פה, זה הפמוט שאנחנו רואים בסרטון שמדליקים את הנרות בתוכו. כמעט איש מהם לא חוזר מהשואה.
5 אייטמים אחרונים של טליה פלד קינן
שנה מרואיינ/ת: טליה פלד קינן, אילה חסון
 
20/04/2024,   רשת 13 ,  טליה פלד קינן כתבה על אלמנות יתומים ואחים שכולים שעולים על במת סטנדאפ ומדברים על הכל קטעים מהסטדאפים על הבמה. אצלם כולם היה צריל לאסוף את השברים. יעל שבח אלמתנו של הרב יזיאל שבח ז"ל - מחבלים ירו בו בפיגוע ולמרות הפציעה הקשה התקשר להפרד. מיכל קסטן - מחבלים בצוק איתן חדרו ממנהרה סא"ל דולב קידר נרצח     הזמן תמלול
06/04/2024,   רשת 13 ,  טליה פלד קינן-משפחות חטופים "מורידות את הכפפות",יוצאות למאבק רועש ברחובות. תמונות מההפגנות במהלך השבוע. יונתן שמריז- אחיו של אלון ז"ל. אזרחים הצילו את המדינה. ביקורת על הממשלה. אלה בן עמי, ביתו של אוהד. הולכת להפגין בכנסת. נגד הפגרה. עינב צנגאוקר, אמו של מתן- הפגינה בירושליים ות"א, שער בגין, בקרייה.    הזמן תמלול
29/03/2024,   רשת 13 ,  טליה פלד קינן - בלוגרית האוכל לייזה פאנלים והמאיירת דניאלה לונדון דקל - כותבת, מאיירת בעלת עמוד הבית בידיעות אחרונות . במופע קומי חדש יהלי     הזמן תמלול
24/03/2024,   רשת 13 ,  חן זנדר - במהדורה המרכזית תעלה את נושא נבחרת ישראל בכדורגל אך נבחרת אחרת הכוללת את הפצועים- קטועי הגפיים. השיקום לא מסתיים במחלקה בבית החולים אלא בחוץ, והכדורגל עוזר לרבים להחלים. המלחמה הרחיבה את הנבחרת הזו ורבים מהפצועים בעזה מצאו את מקומם בכדורגל. נלחמים לשחק ביורו.    הזמן תמלול
24/03/2024,   רשת 13 ,  משפחת סולטן - תושבי שדרות, האב גויס למילואים. האם והילדים פונו לירושליים, הבת עברה 4 בתי ספר ב4 חודשים. הם חזרו לשדרות שבוע שעבר, אך עדיין יש פחד מהצבע האדום.     הזמן תמלול