פרופ יהודה אדלר- שיבא, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה מארח את דנה ויינר- מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בשיבא בנושא תזונה, רגישות ותפקיד הדיאטניים במערכת הבריאות הציבורית. ד"ר דנה אקשטיין- מנהלת מרכז לאפילפסיה בהדסה עין כרם, ויועצת הרפואית של האגודה ישראלית לאפילפסיה, יו"ר הליגה ישראלית למניעת
 
סוג מדיה:  רדיו
מקור:  רדיו תל-אביב
תאריך:  29/03/2017
שעה:  20:04:08
תכנית:  תכנית הבריאות
אורך:  48:09
מרואיינים:  
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635050
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
פרופסור יהודה אדלר : ערב טוב. כאן פרופסור יהודה אדלר, הנהלת בית החולים שיבא, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, מינהל מערכות בריאות והיום אנחנו מדברים על אוכל, על דיאטה ואיתנו נמצאת, לא אחרת מאשר הגברת דנה ויינר - מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה, בית החולים שיבא תל השומר ודנה, אנחנו נדבר על תזונה ורגישות ותפקיד הדיאטנית במערכת הבריאות הציבורית. קודם כל, ערב טוב.
דנה ויינר : ערב טוב, יהודה.
פרופ' יהודה אדלר : לכבוד לנו שהגעת אלינו.
דנה ויינר : לכבוד לי להיות כאן.
פרופ' יהודה אדלר : אבל לפני שאנחנו מדברים, תמיד אנחנו מדברים בתכנית, בטלפון, עם אורח על נושא אקטואלי ובשבוע האחרון של חודש מרס, שזה ממש כעת, מצוין שבוע האפילפסיה הבין לאומי ולכן, על הקו נמצאת איתנו, הנה עוד דנה, הדוקטור דנה אקשטיין, ערב טוב.
ד"ר דנה אקשטיין : ערב טוב.
פרופ' יהודה אדלר : אני מוקף בדנה פה. דנה אקשטיין היא מנהלת המרכז לאפילפסיה, במחלקה הנוירולוגית של בית החולים הדסה עין כרם, איפה שאני גדלתי והיועצת הרפואית של האגודה הישראלית לאפילפסיה. מה שלומך?
ד"ר דנה אקשטיין : תודה, רק עוד תפקיד אחד חשוב, אני גם יושבת ראש הליגה הישראלית למניעת אפילפסיה, שזה ארגון הרופאים שעוסקים באפילפסיה.
פרופ' יהודה אדלר : יפה.
ד"ר דנה אקשטיין : כן.
פרופ' יהודה אדלר : אז עם כל כך הרבה טייטלים, אני רוצה להתחיל בשאלה מאוד פשוטה, בישראל יש היום אם אני לא טועה, כשמונים אלף חולי אפילפסיה, ילדים ומבוגרים כאחד. אני צודק? זו הסטטיסטיקה?
ד"ר דנה אקשטיין : נכון מאוד. אנחנו לאחרונה, לקראת יום האפילפסיה, היה יום אפליפסיה בכנסת ולקראת אותו יום, יצא דוח מאוד מפורט עם מספרים ומסתבר שיש מעל שמונים ואחד אלף חולי אפילפסיה בישראל.
דנה ויינר : נכון.
פרופ' יהודה אדלר : לא מעט.
ד"ר דנה אקשטיין : נכון, בערך אחד אחוז מהאוכלוסייה.
פרופ' יהודה אדלר : מה זה אפילפסיה?
ד"ר דנה אקשטיין : אפילפסיה זאת מחלה נוירולוגית שנגרמת כתוצאה מהפרעה בפעילות החשמלית המוחית, שגורמת להתקפים אפילפטיים והתקפים אפילפטיים יכולים להתבטא בצורות שונות, גם באותה צורה מפורסמת, אולי יותר, של אובדן הכרה ונפילה ותנועות בלתי רצוניות, גם בצורות אחרות, כמו ניתוק מהסביבה או רק איזו שהיא תנועה בלתי רצונית או כל מיני דברים אחרים הרבה יותר קטנים ופחות מורגשים.
פרופ' יהודה אדלר : מה הגורם למחלה או הגורמים?
ד"ר דנה אקשטיין : דווקא במרבית המקרים, הגורם פשוט לא ידוע, בפחות מקרים, אז בחלק מהמקרים יש גורמים כמו חבלות ראש וכל מיני פגיעות מוחיות אחרות, חלק מלידה, חלק גנטי, אבל זה יכול להופיע בכל גיל ואנחנו לא מדברים, הרבה אנשים חושבים שזו רק מחלה של ילדים או מחלה גנטית, אז אמנם יש גם כאלה, אבל זו בהחלט מחלה שיכולה להופיע בכל גיל, בילדים, במבוגרים.
פרופ' יהודה אדלר : כן. איך מאבחנים ואיך מטפלים במחלה?
ד"ר דנה אקשטיין : אז, הצורה שבה אנחנו מאבחנים את זה, זה בעיקר לפי ההיסטוריה הרפואית, לפי הסיפור, לפי אותה אנמנזיה שאנחנו לוקחים מהחולים ואנחנו נעזרים בבדיקות נוספות, כשהבדיקות העיקריות זה MRI של המוח, שמראה לנו את המבנה של המוח ו-EEG שמראה לנו את הפעילות החשמלית של המוח.
פרופ' יהודה אדלר : מי נמצא בסיכון מוגבר לחלות במחלה באפילפסיה?
ד"ר דנה אקשטיין : אז כמו שאמרתי קודם, אנשים שעברו, שיש להם נזק מוחי ידוע, כתוצאה מחבלת ראש או משבץ מוחי באנשים מבוגרים יותר, או מכל סיבה אחרת, או ממשהו שהם נולדו איתו. שאלת קודם רק לגבי הטיפול, אז הטיפול העיקרי, זה תרופות. יש לנו תרופות נגד אפילפסיה ודווקא בישראל, בסל הבריאות נמצאות באמת מרבית התרופות שיש בעולם, גם לאפילפסיה והתרופות, עם התרופות אנחנו יכולים להצליח לאזן, כלומר, להפסיק לגמרי את ההתקפים בשבעים אחוז מהאנשים. לעומת זאת, יש שלושים אחוז שאינם מגיבים או לא מגיבים לחלוטין, לטיפול התרופתי ואז יש לנו טיפולים אחרים שאנחנו יכולים לתת, כמו להציע לחולים האלה, כמו ניתוחים וקוצבים.
פרופ' יהודה אדלר : בהחלט. יש גורמים שמחמירים את המחלה, נכון? יש אנשים למשל, שאור של ניאון שמהבהב, יכול לגרום להם לאפילפסיה.
ד"ר דנה אקשטיין : זה דווקא במעט מאוד מהמקרים, כלומר, רוב האנשים דווקא אין להם את אותה רגישות לאור, זה ככה משהו שיחסית מפורסם, אבל רק מיעוט חולי האפילפסיה יש להם את אותה רגישות לאור. רק ברשותך, רציתי לחזור רגע לנושא של הטיפול.
פרופ' יהודה אדלר : בבקשה.
ד"ר דנה אקשטיין : שזאת גם אחת הסיבות שאנחנו מאוד היה לנו חשוב, להביא לידיעת הציבור את הנושא הזה, של אפילפסיה, זה בעצם להעלות את המודעות, לא רק לעובדה שיש כל כך הרבה חולים, אלא גם לעובדה שאפשר לטפל בצורה כל כך טובה, בהרבה מהחולים ולמעשה על ידי המודעות, לגרום להנגשה יותר טובה של הטיפולים, שאנחנו יודעים היום לתת, במחלת האפילפסיה, שלצערנו, לא כל החולים מקבלים את אותם טיפולים שהרפואה היום יודעת לתת.
פרופ' יהודה אדלר : והשאלה הכי חשובה, איך אני יכול לזהות אם מישהו בסביבה שלי הוא חווה התקף אפילפטי? איך אפשר לעזור לו?
ד"ר דנה אקשטיין : נכון, זו באמת שאלה מאוד חשובה והרבה אנשים מרגישים חסרי אונים, זה גם משהו שאולי תורם לסטיגמה הלא כל כך טובה, שיש לפעמים למחלה. אז באמת קודם כל, חשוב לא לנסות להפסיק את אותן תנועות בלתי רצוניות ובטח לא לנסות להכניס חפצים או ידיים לפה של החולה, אלא לנסות למנוע חבלות, כלומר להרחיק חפצים חדים מסביבתו של החולה ואולי ככה, להוריד אותו לאט-לאט לרצפה, אולי לשים מגבת או בגד או משהו לידו, כדי שלא יקבל מכה ממשהו ופשוט לחכות שההתקף ייגמר. בדרך כלל התקף לא נמשך מעבר לסביבות שלוש דקות, מקסימום חמש דקות, אז פשוט לחכות שהוא ייגמר ואחרי שההתקף נגמר, אז בדרך כלל, הרבה פעמים החולים נשארים מחוסרי הכרה לכמה זמן, אז בזמן הזה חשוב.. להשכיב את החולה על הרצפה.
פרופ' יהודה אדלר : סצינה מאוד מפחידה לאנשים, כן. זאת סצינה מאוד מפחידה, כי כבר פגשתי כמה אנשים שחשבו שאם מישהו נמצא לידם אחרי התקף, פשוט לא נמצא איתנו כבר. אנשים שלא מכירים את זה..
ד"ר דנה אקשטיין : נכון, זה באמת..
פרופ' יהודה אדלר : דוקטור דנה אקשטיין, אני מאוד מודה לך. אני מקווה שהעניינים בהדסה מסתדרים עם פרופסור רוטשטיין והרופאים, אנחנו נורא מתגעגעים אליו בשיבא.
ד"ר דנה אקשטיין : אני אמסור לו את זה.
פרופ' יהודה אדלר : מאה אחוז, אבל יש לנו ניהול חדש מצוין ולכם יש מנהל חדש, אז ככה שאנחנו בוויין- וויין סיטואציה. להתראות, דנה. ערב טוב.
ד"ר דנה אקשטיין : תודה רבה. להתראות.
פרופ' יהודה אדלר : אז מדנה לדנה. דנה ויינר, אנחנו נדבר היום על נושא שהוא מאוד-מאוד חשוב ולא כולם יודעים כמה הוא חשוב וזה נושא הדיאטה. קודם כל, בואי ספרי על עצמך.
דנה ויינר : טוב, אז אני דיאטנית כבר כמעט שבע עשרה שנה. התחלתי את דרכי בבית החולים רמב"ם, לפני שנתיים וחצי עברתי לנהל את היחידה לתזונה בשיבא. אני דיאטנית שמתעסקת בעיקר במחלות כליה, בחולי דיאליזה, מושתלים, אבל גם בדרך התנסיתי הרבה בטיפול נמרץ, כירורגיה, הזנות מיוחדות, מלמדת, מרצה לתואר ראשון בתל חי. הרבה.
פרופ' יהודה אדלר : מה ההבדל בין דיאטנית, דיאטנית קלינית ויועצת או מאמנת תזונה?
דנה ויינר : אז קודם כל, נתחיל עם זה שבשנת 2008 יצא מה שנקרא - חוק עיסוק מקצועות הבריאות, שבו הוא קבע, מי רשאי לקרוא לעצמו דיאטן או תזונאי ולכן, אז כבר נפסק המושג הזה של תזונאי או דיאטן קליני ולכן אין הבדל ביניהם וזה קובע מי יכול לעסוק בתחום, שזה אדם שלמד באחד ממוסדות המוכרים לתואר ראשון, תואר ראשון בתזונה, עשה הכשרה מעשית, סטאז' במשך שישה חודשים במוסד רפואי ובריאות הציבור וכמובן, עשה את הבחינה הממשלתית, שאלה בחינות שעוברים היום כל מקצועות הבריאות. כל מי שלא עבר את התהליך הזה, לא יכול לקרוא לעצמו דיאטן או תזונאי. כל השאר שהם מכנים את עצמם יועצי תזונה או מאמני תזונה, אלה אנשים שלא עברו את המסלול הזה ולא עברו את ההכשרה המקצועית המאוד-מאוד ארוכה הזאת, שהיא יכולה להימשך אפילו עד שבע שנים.