באולפן - חגי ברוש, רשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. רועי כהן נשיא להב, לשכת העצמאים. אתי אגיסון מכורה נקייה, מנחת קבוצות. אבי- שם בדוי, היה מכור לסמים מגיל 12
 
סוג מדיה:  רדיו
מקור:  רשת ב
תאריך:  09/05/2017
שעה:  22:05:08
תכנית:  החצר האחורית
אורך:  01:07
מרואיינים:  אייל מדני
 
בכל שאלה או בקשה התקשרו לטל. 03-5635050
או במייל ל - מחלקת שירות לקוחות
תמלול    הסתר
פארלי שחר : הערב אנחנו בתוכנית הלאומית למאבק בסמים. הערב אנחנו בצוות רחב של משתתפים :חגי ברוש-ראש אגף לטיפול ושיקום ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, שלום לך.
חגי ברוש: ערב טוב.
פארלי שחר : רועי כהן, נשיא לה"ב , לשכת העצמאים בישראל, שלום לך.
רועי כהן: שלום.
פארלי שחר : אתי אגיסון היא מכורה נקיה, אני מגדירה נכון, מנחה קבוצות ומאמנת בכירה. גם אבי שם בדוי, שלום לך.
אבי: ערב טוב.
פארלי שחר : תפתח את המקרופון. אבי הוא היה מכור לסמים מגיל 12. על זה אנחנו נדבר בהמשך. אנחנו נפתח בבני. ספר לנו בעצם . נעשה את זה כך. אנחנו רוצים לדבר עם אבי, אבל לפני זה אנחנו רוצים לשמוע על התוכנית הלאומית, אז תגיד לנו כרגע חגי, מה בעצם תמונת המצב נכון לעכשיו?
חגי ברוש: טוב. קודם כל זה ערב עצוב גם לנו. אנחנו משתתפים באמת ברגשות עמוקים עם מה שקורה ברשות השידור, אבל צריך להמשיך הלאה. מה שקורה בתחום המאבק בסמים ואלכוהול במדינת ישראל, זה שבאמת, מאז שהרשות הוקמה קרוב ל-29 שנים הוקמה מערכת די רצינית, משמעותית בכל מה שקשור לטיפול במכורים לסמים ואלכוהול. יש לנו היום במדינת ישראל אישפוזיות, יש לנו קהילות טיפוליות , יש לנו מרכזי יום, יש לנו מסגרות לתחלואה כפולה. המערכת ברמת הטיפול, היא באמת מקצועיות, מיטבית. אנשי מקצוע מהשורה הראשונה עושים עבודה מדהימה. אלא מה, בסוף הטיפול צריך להמשיך לחוליה הבאה שהיא מאד מאד משמעותית וזה ענין השיקום. להפוך את הבנאדם מאחד שהיה צורך סמים, עסוק בעשיה פלילית, נטל על החברה, להפוך אותו לאדם נורמטיבי, אדם שמתפרנס להחזיר לו את הכבוד, לתפקד בבית, לעשות כל מה שצריך לעשות כאדם נורמטיבי שגם משלם מיסים. הענין הזה לא קיים היום במדינת ישראל.
פארלי שחר : לזה אין תוכנית עדיין.
חגי ברוש: אין תוכנית.
פארלי שחר : אתם תבואו ותציגו את התוכנית עוד מעט כאן, חגי, אבל שאנחנו מדברים על היקף התופעה של משתמשים בסמים, כי אנחנו שומעים בזמן אחרון יש ירידה במשתמשים בסמים ועליה בצריכת אלכוהול ואני לא בטוחה שאמירה זו נכונה.
חגי ברוש: טוב. בעינינו היא לחלוטין, לחלוטין לא נכונה. אני רוצה לסבר באמת את האוזניים למאזינים שלנו, לפחות בכמה נושאים : 1
שירות בתי הסוהר, 66 אחוז מאסירים הפלילים במדינת ישראל מכורים לסמים או אלכוהול, 30 אחוז מהם מכורים לסמים ולאלכוהול ביחד. אנחנו מדברים על אוכלוסיה שרמת הרצידיביזם, החזרה על מאסרים בקרבם, היא סדר גודל של בערך 60 אחוז. זאת אומרת, אנשים משתחררים מבית הסוהר וחוזרים למאסר, ראשון, שני שלישי, רביעי ולפעמים סדר גודל של 15 שנה, כמו אולי תשמעו בהמשך. נמצאים למעשה בבתי סוהר ללא תוכלת. אנחנו מדברים על מצב שבו קרוב לפי הדו"ח האחרון שהוציא המשרד לבטחון פנים יחד עם משרד הרווחה, כעשרת אלפים, קרוב לעשרת אלפים נשים מנוצלות בזנות במדינת ישראל. כ-45 אחוז מהן מכורות לסמים, לאלכוהול ולתרופות ..
פארלי שחר : וזו הסיבה שהן עוסקות בזנות, כדי לממן את הסמים.
חגי ברוש: בחלק גדול מהמקרים זה ממש כך. עכשיו אנחנו מדברים על מצב שבו על פי דו"ח השירות לטיפול בהתמכרויות של משרד הרווחה, בשנת 2016 קרוב ל-14 אלף מכורים טופלו ביחידות שלו. ומתוכם, סדר גודל של קרוב ל-40 אחוז, נושרים מטיפול. זאת אומרת, בסופו של יום כאשר אתה בא, אתה רואה שחלק מהבעיה זה שאנשים הם יודעים עם איזה סל בעיות הם הולכים.
פארלי שחר : הם לא רוצים את התשובה בעצם ולכן הם נושאים.
חגי ברוש: נכון.
פארלי שחר : אז תכף אנחנו נמשיך. אבי, בוא נחזור אליך, כי אנחנו רוצים לשמוע קודם את הסיפור האישי שלך, איך בגיל 12 אתה מגיע לסמים, למה אתה מתגלגל ואיך אתה נלחץ.
אבי: שוב, ערב טוב.
פארלי שחר : תגביר את הקול.
אבי: אני התגלגתי לסמים ,גדלתי בבית עם קשיים כלכליים ואחרים. גדלתי בסביבה שפשע ,עבריינות וסמים הייתה חלק ממנה. ככה התחלתי להידרדר בעצם ונכנסתי לתוך המעגל הזה.
פארלי שחר : עם מה התחלת, עם איזה סוג של סמים?
אבי : עם אלכוהול. אני חושב על הענין הזה על ההבדלים שפחות משתמשים בסמים ויותר באלכוהול, אפשר להגיד את זה על חלק מאנשים. על אנשים שהנטיה שלהם להתמכר, זה לא משנה סוג הסם שהם משתמשים בו, מבחינתי אלכוהול הוא גם סם. כל מה שישנה את מצב הרוח והתודעה הוא סם. אני התחלתי על אלכוהול.
פארלי שחר : ואתה נמשכת לסמים, זה נמשך 23 שנים. לאן אתה מתגלגל, איך אתה ממן?
אבי : מתגלגל לעבריינות, להשיג כסף. סמים עולים הרבה כסף, צריך לגנוב. מתגלגל למעצרים, מאסרים בהמשך וככה נראים 23 שנות השימוש שלי.
פארלי שחר : במהלך הצבא?
אבי : השתחררתי מהצבא כי לא הצלחתי להחזיק שם, גם בזמן הזה השתמשתי בסמים. לאחר תקופה קצרה נפלטתי.
פארלי שחר : ומתי חל השינוי?
אבי : זהו. שהיו כמה נסיונות בגיל 26 בערך, כשהייתי כבר נשוי, עם ילד, היתה הזדמנות הראשונה שלי להיכנס לטפול..
פארלי שחר : כשאשתך התחתנה איתך, היא ידעה שאתה מכור?
אבי : לא. התחתנתי בגיל מאד צעיר. זה עוד לא היה . השימוש שלי עוד לא היה נראה כלפי חוץ. בכל אופן, אני רוצה להגיד על הנסיון הראשון שלי, שבאמת הקהילה שהייתי בה עזרה לי להבין את דפוסי החשיבה שלי ואת דפוסי ההתנהגות שלי הבעייתים. להבין את בעיית ההתמכרות ואז יצאתי מהקהילה. בלי שפה. לא ידעתי לדבר. ידעתי לדבר כמו שמדברים בשכונה שגדלתי בה, עם חובות, בלי הבנה עוד לאיך מגדלים ילדים ומשפחה. מהר מאד אחרי הטיפול הזה חזרתי שוב לשימוש.
פארלי שחר : בגלל המבוי הסתום שנקלעת אליו בחוסר אפשרות להשתלב בקהילה?
אבי : כן. לא היה לי שום כלים מעבר לזה שהבנתי את הקשיים שלי עם ההתמכרות , שם הבנתי איך הגעתי לשימוש בסמים ומה אני יכול לעשות ברמה של להתמודד עם הצורך שלי ללכת להשתמש בסמים, לשתות אלכוהול. מה עם שאר הדברים?
פארלי שחר : מה אתה עושה?
אבי : חוזר להשתמש.
פארלי שחר : באיזה שלב אתה מצליח להשתחרר ולא רק להשתחרר אלא גם להפוך להיות מדריך בקהילות טיפוליות, כלומר, זה פער עצום בין איפה שאתה מגיע ולאן אתה הולך.
אבי : כמעט עשר שנים נוספות של להיות בתופת, שוב בבתי סוהר, שוב בשימוש בסמים. להגיע למצבים גרועים ביותר בעזרת בית משפט דווקא שעזר לי מאד אחרי כל השנים האלה להגיע שוב לטיפול, לקהילה טיפולית. שם שוב, חזרתי לתובנות של דפוסי ההתנהגות ושל הבנה של בעיית ההתמכרות, אלא שסיימתי את התהליך הטיפולי בקהילה, למזלי, היו עוד אנשים שליוו אותי ועטפו אותי. הייתי בלי שיניים למשל, מצאו איזה תורם שעזר לי לעשות את השיניים שלי.
פארלי שחר : אני חושבת שאנשים, הציבור לא מודע לעובדה ששיניים זה אחד הדברים החשובים ביותר לאדם שרוצה לצאת לשיקום. כי כשהוא הולך למצוא מקום עבודה, שהוא הולך להתראיין, שמגיע להשתלב בחברה אם יש לו שיניים רקובות, אם אין לו שיניים טובות מסתכלים עליו אחרת.
אבי : לגמרי, לגמרי. התביישתי. מכור הולך בחוויה שלו עם אות קין על המצח. שאין לו שיניים, זה כבר בחוץ לגמרי מבחינתו. אבל גם דברים אחרים. הייתי עם חובות, מלא חובות. לא ידעתי איך אני מצליח. רציתי לשלם אותם, רציתי באמת לשלם אותם, לעבוד, אבל צריך שכר דירה, צריך דברים אחרים. שוב..
פארלי שחר : מי עזר לך?
אבי : התמזל מזלי שבקהילה שאני טופלתי והיום אני עובד, במלכישוע, נמצאו אנשים שהמשיכו ללוות אותי גם לאחר מכן. אני אומר לך שרוב האנשים לא זוכים לזה.
פארלי שחר : ומה קורה עם המשפחה בזמן הזה?
אבי : שוב, משפחה. המשפחה. אני היום נשוי פעם שניה. יש לי משפחה מקסימה , יש לי 4 ילדים.
פארלי שחר : יש לך קשר עם הילדה מהנישואים הראשונים?
אבי : אין שום קשר איתם. אבל אני חושב בדיעבד היום, אני ממש שמח במשפחה שלי ובארבעת הילדים שלי. אבל בדיעבד, אם היה ליווי לאחר הטיפול שהיה עוזר לי לנסות לגשר על המשקעים, לבנות לשקם את המשפחה שלי, יכול להיות שלא הייתי מגיע לזה. הילדים הגדולים שלי היו זוכים למשפחה. הם סבלו המון.
פארלי שחר : עוד מעט תספר לנו מה אתה עושה היום במסגרת ההדרכה הזו בקהילה הטיפולית, אבי.
פארלי שחר : אני רוצה לעבור לאתי, אתי אגיסון אמרנו, שאת מכורה נקיה מנחת קבוצות. כמה זמן את היית נתונה בתוך המערבולת של הגהינום הזה?
אתי אגיסון : יחסית לא הרבה. תינוקת לעומת אבי.
פארלי שחר : מאיזה גיל עד איזה גיל?
אתי אגיסון : אני התחלתי להשתמש בגיל 26 בסמים, כאשר לא היתה שום תובנה בעצם למה היא מחלת ההתמכרות. זאת אומרת, זה היה משהו חברתי לגמרי. לא ידעתי לאן אני אגיע.
פארלי שחר : לאן הגעת?
אתי אגיסון : הכי רחוק שאפשר.
פארלי שחר : תסבירי לאן?
אתי אגיסון : נשפטתי ל-12 שנות מאסר בסופו של דבר.
פארלי שחר : בשל?
אתי אגיסון : שוד מזויין בנסיבות מחמירות, לא נראה, נכון? אוקיי. איבדתי הכל. אני התחלתי להשתמש בהיותי מורה למוזיקה, עבדתי בקונסרבטוריון, ילדה שגדלה במקום אחר ושונה לעולם עבריינות, לעולם של פשיעה. ילדה שבעצם קיבלה הכל למראית אין, אבל לא .. לחיים. זאת אומרת, חינוך, אינטליגנציה, השכלה היו בשפע, אבל אנחנו צריכים עוד חלקים באישיות שלנו בכדי להשתלב לתוך חברה מתפקדת. בת 18 הייתי כבר אמא. אישה מוכה. וההדרדרות שלי היתה טוטאלית.
פארלי שחר : מתי את עוזבת את הבעל המכה?
אתי אגיסון : בגיל 23. אז אני מכירה את בעלי השני.
פארלי שחר : הוא היה מכור.
אתי אגיסון : הוא היה מכור.
פארלי שחר : לכן את הגעת לזה.
אתי אגיסון : לא. אין לכן. אני לא הגעתי כי הוא הוביל אותי לשם, לא. הסקרנות שלי הובילה אותי לשם. אני אדם שלוקח את מלוא אחריות על ההתמכרות שלו, לא משליכה אותה על אף אחד אחר. לא. לא הוא הוביל אותי לשם. אני, החוויות שהבאתי איתי, מבחינתי אני ממש עכשיו אמרתי לאבי: הסמים הביאו איתם חופש, חופש מהמסגרת, חופש מהמשפחה הלוחצת, חופש מאלימות מאד קשה.
פארלי שחר : כלומר, רואים באותו רגע רק את הטוב ולא רואים את הרע.
אתי אגיסון : לגמרי.
פארלי שחר : אז מתי מרגישים בצורך להתמודד עם זה, אם כל כך טוב?
אתי אגיסון : זה לא לוקח הרבה זמן. ברגע שמתחילה ההתמכרות הפעילה אתה פורץ עוד גבול ועוד גבול..
פארלי שחר : שאת מגיעה לשלב מזויין, את מגיעה לבד או עם חבורה?
אתי אגיסון : חבורה, אב אני נעצרתי לבד. השותפים שלי הצליחו ללכת לדרכם, הכל בסדר. ריציתי מאסר. אני מברכת על היום הזה שאני הגעתי לכלא.
פארלי שחר : מה היה שם?
אתי אגיסון : בתחילת המאסר עדיין השתמשתי בסמים.
פארלי שחר : איך יכולת לקבל סמים, היית במאסר?
אתי אגיסון : בכלא יש הכל. מיני קוסמוס למה שקורה בחוץ, יש שם הכל.
פארלי שחר : חשבתי שיש שם רק טורטית, את מבינה?
אתי אגיסון : ממש לא. ממש ממש לא. הגעתי בעצם כבר זאת אומרת, ההארה הגיעה אחרי זמן מה, כי כאשר הבנתי בעצם לאן הגעתי. זה לא היה פשוט. זה לא היה פשוט להתחיל להתבונן פנימה. זה לא היה פשוט לקחת בעצם אחריות על השבר הגדול שהבאתי לתוך חיי, נטולת כל. ילדים שהוצאו , נלקחו.
פארלי שחר : איפה הם היו? את לא נמצאת איתם.
אתי אגיסון : יש לי 5 ילדים. ילדתי 5 ילדים.
פארלי שחר : ההבחנה שאת עושה בין יש לי לילדתי. כולם נלקחו?
אתי אגיסון : לא. ממש לא. שניים מילדי לא איתי עדיין.
פארלי שחר : את נאבקת?
אתי אגיסון : אני כל הזמן נאבקת. מתעייפים בסופו של דבר ממאבק.
פארלי שחר : הם אומצו על ידי משפחות אחרות.
אתי אגיסון : כן. מצאתי אותם. כיום אני פעילה חברתית שעוסקת בעצם בעוולות מדיניות משרד הרווחה, עוולות איומות..
פארלי שחר : שזה סיפור גדול אחר שאולי נעשה עליו תוכנית נפרדת.
אתי אגיסון : כן. בעצם ההזדמנות הראשונה שניתנה לי בכלא. פעם ראשונה בעצם היתה לי קצינת שיקום שהיום היא חברת נפש שלי שהיתה אומרת לי כל הזמן: מאמל'ה שלי , בשבילך גם השמים הם לא הגבול. היא די צדקה. היא נתנה שם המון כוח באמירה הזאת. אבל זה גורלם של כל המכורים, בעיקר לא של המכורות. כאישה לקום ממעגל ההתמכרות כאשר את מגיעה בעצם לפשיטת רגל טוטאלית, בכל המישורים, בכל המעגלים הרחבים. כאישה ההתקבלות לתוך חברה מתפקדת היא קשה פי כמה וכמה מאשר לגבר. שמעת את אבי, בכל זאת המסגרת המשפחתית איכשהו נשארת, האישה נשארת, מחזיקה את הבית. כאשר איזה מתגלגלת לתוך מעגל ההתמכרות - הכל נגמר. לא נשאר שם שום דבר.
פארלי שחר : אין מי שיחזיק את המשפחה.
אתי אגיסון : אין שום דבר. אין מי שיחזיק את המשפחה.
פארלי שחר : אנחנו עוד מעט נעבור למה שאת עושה היום. לפני זה אני רוצה שנשמע מרועי כהן, שמענו שהוא עומד בראש לשכת העצמאים בישראל, ראש לה"ב, נשיא לה"ב.מה אתם ,אתה שומע את כל הסיפורים האלה.
רועי כהן : כן. מאד קשה לשמוע את זה.
פארלי שחר : אתם שומעים את זה. אתם אומרים: רגע, אנחנו צריכים לעשות משהו.
רועי כהן : תראי, קודם כל אני רוצה להצטרף לדברים של חברי, חגי, היום עצוב. זה לא פשוט לסיים פרק ברשות השידור. אני מבקש לחזק את כל עובדי רשות השידור. אני חושב שהחברה הישראלית חייבת להכיר להם תודה על 81 שנות שידור ציבורי כאן בארץ ישראל. אני גם כמוך מקווה שימשיכו לפתוח במילים 'כאן קול ישראל מירושלים'. אני מאד מקווה שאת הדבר הזה ישאירו לנו לפחות. כן. המקרה של אבי, זה התחיל מאלכוהול. לאחרונה היה מקרה של שלושת הצעירים האלה שטבעו בכינרת וכל עם ישראל התפלל לשלומם. בעצם בכתבות שחלקם היו ברשות השידור, בערוץ 1 ובכלל, ראו שם תופעה מדאיגה שאי אפשר היה לעבור עליה לסדר היום. אני גם כמי שעומד בראש לה"ב, לה"ב, זה לשכת ארגוני עצמאים ועסקים בישראל. כלומר, כל 45 ארגונים הכלכליים הגדולים ביותר חברים בלה"ב לשכת עורכי הדין, רואי חשבון, סוכני ביטוח, שחקנים, כולם, רופאים, כולם נמצאים אצלנו. מה שבעצם המקרה הזה הוליד בואי נגיד גם התעוררות בקרב המגזר העסקי שאומר, שאי אפשר להמשיך עם הדבר הזה. המקרה הזה של אבי שהתחיל מאלכוהול בגיל מאד מאד צעיר וזה הדרדר לסמים ותראי, בעצם המקרים של אתי ואבי מה שמספרים פה זה התחיל בעצם מחוסר מודעות וחוסר, בואי נגיד חינוך נכון, אני חושב שמהלך נכון של המגזר העסקי להתגייס, עם עורכי דין מהשורה הראשונה, עם אנשי עסקים מוכרים, עם שחקנים, עם זמרים שיגיעו אל בני הנוער. יגיעו אל בתי הספר ויבואו ויהיה מודל לחיקוי אחר ולא מודל לחיקוי של אותם ילדים ששותים לשוכרה, מאבדים בואי נגיד את כל הקשר עם המציאות. אתה רואה אותם שוכבים אחר זה, זה לא יכול להיות בחברה הישראלית. אני חושב שלמגזר העסקי יש פה אחריות גם, עם כל הכבוד וחגי מייצג פה באמת את שירותי המדינה והכל, אני חושב שהם עושים מה שהם יכולים, אבל כן, גם אנחנו חיים כאן. גם המגזר העסקי חי כאן וצריך לקחת חלק במאבק הזה.
פארלי שחר : עוד מעט נגיד לאיך אתם תוכלו להתמודד עם התופעה הזו אם דרך מערכת החינוך או דרך אחרת. יש לנו חוב לפרסומות ונמשיך.
5 אייטמים אחרונים של אייל מדני
שנה מרואיינ/ת: אייל מדני
 
23/11/2018,   כאן 11 ,  זיו רייף - נתי חוזרת לילדות: סיפורה של כוכבת הילדים עינת מדני, נתי הגעתי הופעתי, שמתעמתת עם הילדות הקשה בבת ים בבית עם אלימות של אביה נגד אמה. הצגת החנוכה: להציל את הפארק לירון אורפלי, טילטיל, כוכב ריאליטי, שחקן בהצגת הילדים של נתי חזי שקד אייל מדני, הבעל    הזמן תמלול
01/05/2018,   אמצע הדרך ,  דודיק הלפרין - סופר ומשורר ואחיינו של ראש המוסד לשעבר איסר הראל שבתקופתו נחטף אייכמן . חוויות משפחתו מהשואה    רכוש תמלול
01/05/2018,   אמצע הדרך ,  ד"ר לינדה מוסק - מנ"כלית עמותת קליק שמסייעת לקשישים ולניצולי השואה. העמותה מפעילה 9 מרכזים ב - הוד השרון ופרוייקטים קהילתיים. קלריסה פז - ניצולת שואה, חולת סרטן. חלוקת טאבלטים לאזרחים ותיקים וסיוע בנוגע להפגת הבדידות בשיתוף עם ג'וינט ישראל, משרד הרווחה והקרן למפעלים מיוחדים בביטוח לאומי    רכוש תמלול
05/12/2017,   אמצע הדרך ,  שלמה מסלאוי, חבר עיריית מועצת תל אביב, מטפל בקשישים בדרום תל-אביב: הבדידות הנה הבעיה המרכזית אצל הגמלאים. חוסר נגישות ומודעות למועדוני הקשישים. דרום תל-אביב, חשש לצאת מהבתים בגלל המסתננים. ננסי ברנדס עורך שבת תרבות בתל-אביב למען הקשישים. צורך בתרומה לקהילה צד הצעירים.    רכוש תמלול
26/09/2017,   אמצע הדרך ,  התכנית המלאה - שעה שניה. משתתפים בפאנל: רחלי טבת ויזל - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ד"ר קרלוס גרוזמן - מ' המרכז הרפואי קפלן, דודו פפו - יו"ר הסתדרות הרוקחים בישראל    רכוש תמלול