אסון אמוניה נוסח ביירות שנמנע במפרץ חיפה

הפיצוץ שחירב את הנמל והעיר ביירות בירת לבנון, ממחיש לכולנו את האמרה שאין לסמוך על המזל. וכי לא לעולם חוסן. חוקי מרפי מתרחשים בשלב כלשהו, ולכן יש לנקוט תמיד בפעולות מנע מקדימות בשם הזהירות המונעת לשם ניהול מושכל של סיכונים. שומרי הסף, וכללים שאמורים למנוע קטסטרופות עוברים בזמנינו תהליכי סירוס על-ידי "מנהיגים" משחיתים, אנטי דמוקרטיים שפועלים בעוז לפירוק מערכות האיזונים והבלמים במדינותיהם. מדובר במנהיגים מכוסתחי"ם ומחלישים בסגנון בנימין נתניהו, דונלד טראמפ, רג'פ טאיף ארדואן, מישל עאון בלבנון, או אלכסנדר לוקשנקו "אהוב-העם" בבלארוס. מנהיגים אלה, באמצעות שרתיהם בתקשורת מספרים להמונים את הסיפורים מסיחי הדעת הניגזרים מסיפורים המבוססים מהזיות ה"כזב" של ה"מדינה-העמוקה".

בין השנים 1986 ל-2017 פעל בנמל חיפה מיכל אמוניה בעל תפוסה של 12,000 טון. המתקן, שאליו יובאה האמוניה בכלי שייט, הופעל על-ידי תאגיד "חיפה-כימיקלים", שהיה בבעלות אריה גנג, מקורבו של אריק שרון. לאחר מכן נמכר התאגיד האמור לאחים היהודיים טראמפ מפלורידה. למיכל לא היו רשיונות עסק מושלמים וכן לא היתרי בניה מושלמים בכל 31 שנות פעילותו. גם היתרי עיסוק בחומרים מסוכנים ממשרד איכות הסביבה לא היו מושלמים. בקיצור, חוקי מרפי היו ברקע תפעול מיכל האמוניה. הסכנה לכל מפרץ חיפה, לעיר חיפה ולנמל חיפה הלכה וגדלה עם השנים. חסאן נאסראללה, מנהיג חיזבאללהבלבנון, הכריז בריש גלי כי מתקן האמוניה בחיפה מטווח על ידו בטילים מדויקים רבים. הוא הכריז, בצדק, כי לפגיעה מאסיבית במיכל האמוניה לשם פיצוצו יש אפקט של פצצה גרעינית. הוא התפאר שזאת היא פצצת הגרעין שלו. למרות ההתראות והאזהרות לא הורגשו פעילויות נחרצות מתבקשות של "שומרי הסף" ברשויות הרלוונטיות במשרדי הממשלה, בעיריית חיפה ובגופי הביטחון כדי להקדים תרופה למכה. מדובר במחדלים מתמשכים וכיסתוחי"ם ביורוקרטיים שניתן להגדירם כנגזרי הון-שלטון-עיתון.

מה שמנע מחיפה והמפרץ גורל דומה לגורל ביירות היא התעשתות עמותות ואירגונים מאוגדים ולא מאוגדים של החברה האזרחית-הרשת החברתית והמגזר השלישי בישראל. גם אירגונים גלובליים כמו "גרין-פיס" היו בתמונה. ללא תושיית הארגונים האמורים ונחישותם בקיום מאבקיהם, שהמריצו גם את ראש העיר חיפה דאז יונה יהב להצטרף למאבק ביחד עם העירייה, לא היינו זוכים להגיע לסגירת מתקן האמוניה המסוכן לפני התממשות אסון פוטנציאלי. גורם מרכזי במאבק בנוסף להתארגנויות נוספות היה הפורום החיפאי למניעת אסונות המוניים בדגש על אסון אמוניה. בפורום השתתפו ומשתתפים גם היום רבים וטובים וביניהם פרופ' דן שכטמן מהטכניון (חתן פרס נובל לכימיה), פרופ' אהוד קינן מהטכניון (יועצו של יונה יהב כשכיהן כראש העיר), פרופ' אמציה ברעם מאוניברסיטת חיפה (מומחה בין היתר לסכנות החיזבאללה, שהתריע בשער על סיכוני מיכל האמוניה בהקשר החיזבאללה), מוטי אשכנזי מנהיג מחאת מחדל 1973, רון אירמאי ואנוכי.

הפעילות המשפטית והציבורית המשולבות לסגירת המתקן המסוכן תפסו תאוצה בשנים 2016-2017. צו סגירה זמני ראשוני למתקן האמוניה הוצא בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה על-ידי כבוד השופטת ג'אודה בסול, שהבינה את גודל הסכנה ופעלה בנחרצות. ערעור על החלטת הסגירה האמורה בבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה על-ידי כבוד השופטת תמר שרון נתנאל, שגם היא הבינה את גודל הסכנה והאריכה את צו הסגירה. השיא היה בבית המשפט העליון בעירעור לעליון, שבו ישב בראש ההרכב, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, שפעל בנחרצות וביעילות לסגירה סופית של המתקן אחרי 31 שנות פעילות. כל זאת יחד עם חברי ההרכב האחרים: השופטים נעם סולברג ואורי שוהם. כל המאמצים של הבעלים למנוע את הסגירה הסופית נדחו על-ידי בית המשפט. גם נסיונות לספינים של אינטרסנטים (בעלי עניין), לא הסתייעו למזלם של נמל חיפה, העיר חיפה ושל החיפאים ושאר אוכלוסי מפרץ חיפה.

למרות כל השתלשלות האירועים שתוארה במאמר זה, יש גורמים רבי השפעה בממסדי השלטון והמנהל הציבורי שמנסים ל"החזיר עטרה ליושנה" על-ידי שינויי חקיקה, מעקפים וטיפלולים, טריקים ושטיקים (מניפולטיביים) מגוונים, שיעשו פלסתר מהחלטות בתי המשפט. לא נראה שהגורמים האמורים, שרוצים להכניס ללב מפרץ חיפה מחוץ לנמל "מקשר ימי" שאליו תתחבר אוניית מיכל אמוניה שבה 45,000 טון אמוניה, שתעגון שם ושתזרים לחוף אמוניה, למדו את לקחי ביירות. על הציבור החיפאי לעמוד על המשמר כדי למנוע את סיכון חייו ואת סיכון העיר חיפה מחדש. אוניה שבה פי שלושה וחצי אמוניה בלב המפרץ היא בחזקת פצצת אטום מתקתקת, שיש למנוע עגינתה שם בכל דרך משפטית וחוקית. מצופה גם ממבקר המדינה לעמוד על המשמר מניעת הסיכון האדיר ביחד עם ועדת ביקורת המדינה של הכנסת. חיפה היא עיר חשובה ביותר בישראל, שיש לשמור עליה מכל משמר. גם בנימין זאב הרצל גרס כך בחזונו הציוני.

פתרון ליבוא בטוח של אמוניה לישראל הוא באיזוטנקרים בטיחותיים לנמלי ישראל, כפי שנעשה כעת לפי החלטת בית המשפט העליון, שקבע זאת בהמלצת חוות דעת של גורמים מקצועיים. פתרון בטוח לייצור בטיחותי של אמוניה בישראל הוא הקמת מתקני יצור בטיחותיים תת-קרקעיים במישור רותם בנגב הרחוק ממגורי וחיי בני אדם. פתרון זה נמצא זמן רב על השולחן.