״לרוע מזלנו, יום אחד התעוררנו וגילינו שאנחנו חיים על מכרה זהב״ אמרה לבנה רצבי, ערב פינויה מגבעת עמל. אתמול גילו תושבי תל אביב שהם חיים בעיר היקרה בעולם.

מדד יוקר המחייה של האקונומיסט, בו כבשה תל אביב את המקום הראשון תוך שהיא דוחקת את פריז אחורה, בודק מחירים של 200 מוצרים ושירותים במגוון תחומים. במקור שימש המדד חברות רב לאומיות בשביל להעריך את עלות ההעסקה של עובדים מסביב לעולם, בפועל הוא הפך למדד יוקר המחייה העולמי.

התחזקות השקל בחודשים האחרונים נתנה ככל הנראה את אותותיה, והזניקה את תל אביב למקום הראשון והמפוקפק. אבל זו לא הסיבה היחידה. תל אביב יקרה, ומתייקרת. מקום ראשון, שלישי או חמישי זה כבר פחות משנה; העיר העברית הראשונה הופכת לעיר לעשירים בלבד.

***

״לסייעת קשה לגור בתל אביב או ברעננה״, הודה המשנה לממונה על השכר אפי מלכין, בוועדת העבודה והרווחה. בדיון שנערך בשבוע שעבר השווה מלכין את תל אביב לעמק הסיליקון, בו נותני השירותים לא יכולים להרשות לעצמם לגור באזור.

עם משכורת ברוטו של 6,500 שקלים בממוצע, סייעת תתקשה לשכור דירה גם באזור הזול ביותר בדרום מזרח העיר. דירת 2 חדרים ממוצעת מושכרת שם ב-4,000 שקלים לחודש.

מנכ״ל קנדה-ישראל ברק רוזן אמר בכנס הנדל״ן שנערך בשבוע שעבר: ״תל-אביב מלאה בהייטקיסטים ומתעשרים חדשים, אין מה לעשות עם זה. מי ששואל אותי היום אני אומר לו ׳לכו לקנות דירה מחר בבוקר, שנה הבאה היא תתייקר ב-10%׳״.

מחירי הדיור בתל אביב זינקו בכ-6%-8% בממוצע בחצי השנה האחרונה לפי אתר מדלן. לטענת המומחים, מדובר בתוצאה ישירה של מצבם הכלכלי ההולך ומשתפר של עובדי ההיי-טק, הפיננסים ושוק ההון. מחיר דירת 4 חדרים בתל אביב עמד ברבעון האחרון על 4.28 מיליון שקלים, כמעט כפול מירושלים (העיר השנייה היקרה ביותר בישראל).

אם שכירות בחלקים הדרומים של תל אביב מגיעה לכ-4,000 שקלים לדירת 2 חדרים, במרכז העיר המחיר עומד כבר על כ-8,500 שקלים לדירת 3-2 חדרים. 53% מדיירי העיר שוכרים את דירתם, ולא רכשו אותה לעומת 28% בשאר ארץ.

כ-45% מקהילת ההייטקיסטים ואנשי הכספים בעיר מרוויחים בין 17 ל-28 אלף שקלים בחודש, כך ששכירות כזו עשויה להיות נוחה עבורם.

לא רק סיעות מתקשות לחיות באזור המרכז, גם מורה מתחיל, מטפלת סיעודית ואפילו עובדי רפואה מתחילים נתקלים בקושי דומה. יש להניח שבשנים הקרובות תל אביב תדחוק את האוכלוסיות האלו החוצה מתוכה.

מעמד הביניים בישראל, גלגלי השיניים של המשק הישראלי, לא יוכל להרשות לעצמו לגור בעיר, ויצטרך לעשות את דרכו מידי בוקר לתוך המטרופולין הפקוק, ולשלם בדרך מס גודש  – תשלום על הכניסה לעיר.

***

הכתבה באקונימסט נפתחת באזכור מפתיע: ״העיר תל אביב נקראה על שם הספר העברי ׳אלטנוילנד׳ (ארץ ישנה חדשה), רומן בעל חזון שכתב בנימין זאב הרצל ב-1902״. יתכן שגם עורכי המגזין הבחינו באירוניה שמשקפת את שינוי העומק בתנועה הציונית. מבית לעם היהודי, לפנטהאוז לעשירי העולם.

אופייה של תל אביב מתעצב כיום על ידי כוחות השוק. הביקוש לחיות בעיר המרכזית בישראל ימשיך לעלות, כל עוד יהיה מי שמוכן לשלם. אבל תל אביב היא לא עמק הסיליקון, חבל ארץ קטן בארצות הברית הגדולה. זו ליבה של מדינת ישראל. ספק אם מצב שבו גדודים של עובדים בשכר נמוך שנכנסים כל בוקר מבחוץ לאייש את בתי החולים, גני הילדים והסופרים – הוא בר קיימא.

״הגיע הזמן לסולידריות בין אנשים שהבית שלהם נמצא בסכנה״, אמרה פאטמה פאור, תושבת יפו שיצאה לפני חודש למחות על מחירי השכירות ביפו. פאור תובעת מהממשלה דיור ציבורי שיאפשר לה ולחבריה להמשיך לחיות בעיר בה נולדו, ושעליית המחירים דוחקת אותם החוצה ממנה. ללא התערבות של מדינת ישראל בכוחות השוק, הרקמה של הערים הגדולות בישראל תשתנה ללא היכר. האם החברה הישראלית תוכל לעמוד בפערים האלו?