האנשים של המדינה: איתמר אייכנר מראיין נציגים מאיחוד האמירויות
(צילום: צוות אולפן)
האם יש תקווה לדו-קיום וסובלנות בין יהודים לערבים במזרח התיכון? אחמד עובייד אל-מנסורי משלב תכנים על השואה ועל הציונות במוזיאון באיחוד האמירויות, ואילו עבדו לניאדו מלמד את תושבי מרוקו על המורשת של היהדות המקומית – ושניהם מבקשים לקחת את "הסכמי אברהם" צעד קדימה, כפי שהם מספרים בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות" .
אל-מנסורי הוא חבר לשעבר במועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות הערביות, והמייסד של המוזיאון הראשון להנצחת השואה בעולם הערבי והמוסלמי, שנמצא בתוך מוזיאון מפגש הציוויליזציות בדובאי. לניאדו הוא המנהל החינוכי של ארגון "מימונה" – עמותה תרבותית שקמה בשנת 2007 בידי סטודנטים מוסלמים צעירים במטרה לקדם ולשמר את המורשת היהודית-מרוקאית.
"השואה, האירוע הקטסטרופלי שהתרחש במאה הקודמת, היא רצח העם גדול ביותר שהיה באנושות, והוא קרה נגד היהודים. זו עובדה היסטורית", הסביר אל-מנסורי את מחויבותו להנצחת השואה. "מנקודת המבט שלי, לא הייתי קורה לזה הכחשה, אבל יש באזור סירוב לדבר על זה, מסיבות פוליטיות. חשוב מאוד להציג את נושא השואה מחדש, בצורה ראויה, עם עובדות היסטוריות ועם תיעוד".
הוא הוסיף ואמר כי "כשאנשים נכנסים למוזיאון, יש להם כבוד גדול להיסטוריה – וכשאתה מציג את זה מבחינה היסטורית, הרחק מפוליטיקה ומדברים אחרים, אתה מעודד אנשים להתמקד בעובדות היסטוריות. זו הדרך הטובה ביותר להציג את הנושא כראוי, לאנשים שאין להם הזדמנות לראות את זה במקומות אחרים, כמו בישראל, בארצות הברית או באירופה".
מיהם המבקרים במוזיאון?
"מאז שפתחנו את הגלריה לשואה, מספר המבקרים גדל, ויש לנו שלושה סוגים של מבקרים: תושבים מהקהילה המקומית, תלמידים ואנשי חינוך מבתי ספר, וקבוצות של תיירים שמגיעים מחוץ למדינה".
יש במוזיאון גם תערוכה על אחד מאבות האומה של מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל. מדוע היה חשוב לך לכלול אותו במוזיאון שלכם?
"לדעתי חשוב מאוד שאנשים יבינו את הציונות וידעו להסתכל עליה באופן שונה. הוא היה אחד המנהיגים. אנחנו לא צריכים להסתכל על דברים רק מנקודת מבט אחת. התערוכה הזו נקראת 'פלסטין וארץ הקודש', ויש שם מסמכים חשובים. יש שם איזון בתצוגות".
מה היו התגובות שקיבלתם באיחוד האמירויות ובעולם הערבי באופן כללי, סביב פתיחת התערוכות במוזיאון? קיבלתם איומים? איך הרשויות הגיבו?
"הרשויות תומכות. אתה יודע, החזון של איחוד האמירויות הוא של יציבות באזור. מאז החתימה על הסכם השלום, מערכת היחסים היא לא רק ברמה הפוליטית, אלא גם ברמה של האנשים. המוזיאון הוא גורם המניע להבאת אנשים, להצגת חמלה אחד כלפי השני".
מנקודת המבט שלך, איך לדעתך ישראל יכולה להתמודד עם הכחשת שואה באזור שלנו?
"אם מותר לי להגיד, לדעתי התקשורת שלכם צריכה לשחק תפקיד גדול יותר, כי התקשורת שלכם יודעת לדבר היטב עם הישראלים והיהודים על השואה, אבל לא יודעת לדבר עם האנשים מחוץ למדינת ישראל. אז לדעתי צריכים להיות הרבה יותר דיווחים שמועברים לאנשים בשפה שלהם. שנית, לדעתי יש הרבה סיפורים, ארגונים ומסמכים, וצריך לעשות יותר תערוכות מחוץ למדינת ישראל. לדעתי המאמצים שנעשים מחוץ למדינת ישראל נמוכים מאוד-מאוד".
ישראל היא לא מה שהראו בטלוויזיה
בעוד אל-מנסורי פעיל באיחוד האמירויות, עבדו לניאדו פועל במרוקו – עוד מדינה שחלה התקרבות בינה ובין ישראל בשנים האחרונות. בשיחה הוא סיפר כיצד הוקם ארגון "מימונה", שנושא את שמו של החג המזוהה עם יהודי מרוקו: "הסיפור מתחיל ב-2007, כשקבוצה של סטודנטים מוסלמים התחילו ליצור מועדון באוניברסיטה מתוך מטרה לקדם ולשמר את המסורת היהודית המרוקאית, כי אם אתה שואל אנשים פה במרוקו מיהם היהודים, הדור המבוגר יכול להגיד 'יהודי יכול להיות השותף שלנו, חבר, שכן' – אבל בקרב הדור הצעיר, לא יודעים כלום על יהודים. אז הקבוצה הזו של מרוקאים החליטה להקים מועדון יהודי שמטרתו לקדם ולשמר את המורשת היהודית, שהיא חלק מהתרבות שלנו כמרוקאים".
הוא הוסיף וסיפר כי "האירוע הראשון היה ב-2008, כשהיה לנו יום מיוחד לסטודנטים בקמפוס שמוקדש ליהדות. ב-2011 היה האירוע הראשון הנוגע בשואה – כנס על השואה בקמפוס, בנוכחות שני ניצולי שואה שהגיעו מאירופה כדי לדבר על מה שעברו במחנות הריכוז. היו לנו פעילויות במרוקו, בארצות הברית, בקנדה, בישראל – מתוך מטרה לבנות גשר בין המרוקאים והיהודים, ולהגן על המורשת היהודית בהיסטוריה של מרוקו".
בין השאר אתה גם מורה לעברית. האם יש ביקוש ללימודי עברית במרוקו?
"כן, אחרי הסכמי אברהם ב-2020 קיבלנו פניות רבות מאנשים ששאלו אותנו איך הם יכולים ללמוד עברית. אז התחלנו ללמד קורסים של עברית לקבוצה של מדריכי טיולים ברחבי מרוקו, כי הגיעו למרוקו יהודים רבים, ישראלים במיוחד, שרצו לבקר במרוקו מסיבות שונות – 'טיול שורשים', 'טיול בעקבות צדיקים' ועוד – והם היו צריכים מישהו שידריך אותם בשפת האם שלהם".
שנתיים אחרי שמרוקו וישראל ביססו מחדש את הקשרים הדיפלומטיים, איך ישראל נתפסת במרוקו כיום?
"היום הסיבה לכך שאנחנו רוצים לשמור על מערכת יחסים עם ישראל היא שאנחנו רוצים לשמור על הקשר עם הצאצאים של המרוקאים בישראל. התדמית של ישראל שונה עכשיו, כי עם כל התיירים שמגיעים מישראל, יש עכשיו קשר בין ישראלים למרוקאים. מרוקאים, במיוחד צעירים, למדו עוד על יהודים וישראלים. זה לא מה שהוצג, לא מה שראינו בטלוויזיה. התדמית של ישראל הייתה שונה מאוד בטלוויזיה.
"נוסף על כך היו יוזמות של מפגשים, על ידי הבאת צעירים ממרוקו לישראל, כדי להכיר יותר זה את זה, לדבר זה עם זה ולהבין את נקודות המבט אחד של השני, בכל הנוגע לתרבות ומסורות. זה עוזר במידה רבה לשינוי התדמית של ישראל".
אתה מודע לכך שיש בעיה של היעדר הכרה במדינת ישראל, והכחשת שואה בעולם הערבי והמוסלמי? האם הסכמי אברהם שינו את המגמה הזו?
"מאז 2009, החזון של מלך מרוקו הוא לדבר על השואה לא מתוך אמנזיה, אלא לדבר עליה מתוך הבנה של האירועים, ולשמור על הזיכרון של אחת התקופות החשוכות ביותר של המין האנושי. אנחנו צריכים להבין שכן, השואה קרתה באירופה, אבל היא לא סיפור אירופי. גם אנשים במרוקו, בתוניסיה ובאלג'יריה סבלו ממה שקרה באירופה. ויש לנו סיפור מיוחד מאוד במרוקו. עבורנו, התפקיד שלנו הוא לדבר על השואה, כי אנחנו מדברים גם על החלק המרוקאי בסיפור. אנחנו לא מכחישים ואסור לנו להכחיש".
"המגמה חיובית, והיא רק תגדל"
אחת הדרכים לקרב בין ישראל לעולם הערבי היא באמצעות מפגשים בין צעירים, ועמותת "ישראליז" עוסקת בכך לא מעט. "יצרנו רשת שלמה של פעילות שהיום פועלת בתוך מסגרות הצבא והסטודנטים, וכבר הכשירה 85 אלף ישראלים צעירים להיות שגרירים", סיפר אייל בירם, מייסד ומנכ"ל העמותה. "יש פרויקטים ברשת, שמחנכים משפיעני רשת, אבל אולי המיזם המרגש ביותר הוא כל מה שקשור להתחדשות ולפתיחה של העולם הערבי מאז הסכמי אברהם".
הארגון, שנוסד ב-2017, רותם את הציבור הישראלי להיות חלק מהאתגר לספר "מהי ישראל" לעולם. "יש לנו פרויקט שאנחנו קוראים לו 'מנהיגי המחר', ועבדו ואחמד הם שותפים קרובים מאוד שלנו, שעוסקים במאמצים להביא לפה מנהיגים צעירים מהעולם הערבי שהולכים להנהיג את המדינות שלהם – ובעוד כמה שנים, אם נרצה או לא, יהיו הפנים של המדינות, כמובילים בעולם החברתי וכשרים ומנהיגים בעולם הפוליטי".
בירם מסביר כי "הרעיון הוא להעניק להם את ההזדמנות לראות את ישראל. מבחינתם זה כמו איזו נקודה על הגלובוס שהם אף פעם לא היו יכולים לדבר עליה, ובטוח לא לדבר אליה. אנחנו בעצם מביאים אותם לכאן במשלחות ופרויקטים, גם וירטואליים וגם פיזיים. הרעיון הוא להנגיש להם את המידע ולתת להם את ההבנה שבחדשנות, בחיבור לאתגרים בעולם החינוכי, בעולם התרבותי ובטח בעולם שמייצר שותפויות אזוריות – ישראל היא המפתח".
הוא מציין כי יש כבר 1,500 בוגרים לתוכנית הזו. "זה באמת מאוד-מאוד מרגש, ושנת ה-75 למדינה היא הזדמנות חשובה מאוד לציין את זה, כי המגמה חיובית והיא רק תגדל", מסכם בירם.
